מדינת ישראל נ' סלאימה

בפני

שופט דב פולוק

הכרעת דין

הנאשם הואשם בהתפרעות, עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין תשל"ז - 1977; בניסיון תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382(א) וסעיף 25 לחוק העונשין תשל"ז - 1977; ניסיון חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413 ה' וסעיף 25 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 ובהחזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

על פי כתב האישום, ביום 26.12.10 בסמוך לשעה 18:45 לערך, השתתף הנאשם, אשר כיסה את פניו ברעלה שחורה, בהתפרעות אלימה ואף נטל חלק פעיל בזריקת אבנים לכיוון ציר התנועה. הנאשם החזיק מספר אבנים בידיו והשליכם לעבר מכוניות שחלפו במקום ... בחיפוש שבוצע על הנאשם נמצא כי הוא מחזיק סכין יפני".

הנאשם כפר בביצוע העבירות המיוחסות לו. לטענתו, הוא הלך לתומו במקום על מנת להביא מצרכים שרכש אביו.

ע"ת 1 (השוטר 200) העיד שהוא הגיע לכיכר ראס אל עמוד בשעות הערב בתפקיד ובבגד אזרחי סמוי. העד קיבל דיווח מתצפיתן על רעולי הפנים מיידים אבנים לעבר כלי רכב שנסעו בכיכר. העד זיהה את הנאשם שהשתמש בחולצה שחורה כהרעלת פנים, מחזיק אבנים בידיו ומיידה אותן לעבר כלי רכב. העד התקרב כ-5 מטר מהנאשם או אז החל הנאשם לרוץ לכיוון מטה. העד סימן לשוטר 148, שהיה יחד עם שוטר 149, לעצור את הנאשם. השוטר 148 עצר את הנאשם שהחל להכות את השוטר 148 ולבעוט ברגליו של השוטר. העד הגיע למקום ויחד עם השוטר 148 והשוטר 149 הם השתלטו על הנאשם . בחיפוש על הנאשם לאחר שהובא לתחנת המשטרה נמצאה סכין יפנית. הסכין לא הוצגה לפני בית המשפט. העד לא זכר באיזה כיס מצא את הסכין וטעה בעדותו לגבי צבע הסכין.

העד נחקר באריכות בחקירת נגדית. בחקירה הנגדית עלה שהעד לא רשם בהודעתו שהוא סימן ידנית לשוטר 148 לעצור את הנאשם, כפי שהעיד בבית המשפט. לדברי העד, שוטר 148 עמד כ-20 ממנו כשהוא סימן לו. העד אמר שיש תאורה טובה במקום. כן הדגיש שהואיל והגיע למרחק 5 מטר בלבד מהנאשם היה אפשר להבחין בבירור במעשיו של הנאשם. הודעת העד (נ/1), דו"ח המעצר (נ/2) ודו"ח תפיסה וסימון (נ/3) הוגשו לבית המשפט בהסכמה.

ע"ת 2 (השוטר 148) העיד שקיבל דיווח על הנאשם שהיה בולט ודומיננטי בגלל גובהו ומבנה גופו וגם בגלל החולצה האדומה והרעלה השחורה. העד מסר ששוטר 200 סימן לו לגבי הנאשם ממרחק של 18 - 20 מטרים. העד הגיע לנאשם והודיע לו שהוא עצור או אז הנאשם החל להכות ולבעוט בו. העד השתלט על הנאשם בעזרתם של השוטר 200 והשוטר 149. העד לא ראה את הנאשם מיידה אבנים. לדברי העד הוא נפצע כשהנאשם תקף אותו בעת המעצר. הודעת העד הוגשה בהסכמה (ת/4).

באמרת הנאשם (ת/1) הכחיש הנאשם שהוא יידה אבנים ומסר שהיה בדרך להביא ירקות שאביו קנה כשנעצר. כשנשאל הנאשם מדוע כיסה את פניו עם החולצה השחורה השיב "אני לא כיסיתי את פניי אני לבשתי את החולצה הזו וכשעצרו אותי שמו אותה על פניי" (ת/1 שורה 20). העד הכחיש שהוא תקף את השוטר בעת מעצורו. לדבריו, הוא לא ידע שהם שוטרים וכשהם קפצו עליו ביקש להגן על עצמו (כנ"ל שורה 26 - 27). הנאשם אישר שהיו צעירים רעולי פנים שעלו לכיכר אך הוא לא יודע מה הם עשו שם (כנ"ל שורות 37 -38). הנאשם הכחיש שהחזיק סכין עליו (כנ"ל שורה 42).

הנאשם בחר לא להעיד.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם ולאחר שעיינתי בחומר הראיות בכתב ושקלתיו ולאחר שהזהרתי את עצמי כי בעדות יחידה עסקינן לעניין יידוי האבנים לכיוון כלי הרכב בכיכר, החלטתי להרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום למעט העבירה של החזקת סכין שלא כדין.

עדי התביעה עשו על בית המשפט רושם אמין. ע"ת 1 העיד, ועדותו מקובלת עלי, שהגיע למרחק של 5 מטר מהנאשם. ממרחק זה, גם באמצעות תאורת רחוב, ניתן היה להבחין בנאשם מחזיק ומיידה אבנים לעבר כלי רכב בכיכר.

לא מצאתי באי ציון בהודעת ע"ת 1 שסימן לשוטר 148 בידו לעצור את הנאשם, כדי להוות סתירה לעדותו. מדובר בפרט שהושמט מהודעתו להבדיל מסתירה בין הרשום בהודעתו בכתב לבין עדותו בעל פה בבית המשפט. אדרבא. ע"ת 2 אישר בעדותו בבית המשפט וגם צוין בהודעתו (נ/4), שע"ת 1 סימן לו לעצור את הנאשם. עדותו של ע"ת 1 שסימן ל-ע"ת 2 כשהיה במרחק של כ-20 מטר גם אושר בעדותו של ע"ת 2 בבית המשפט.

גם לא מצאתי סתירה של ממש לגבי המקום בו נעצר הנאשם אחרי שהתרחק מע"ת 1.

באמרתו (ת/1) הנאשם מאשר שהיו רעולי פנים בכיכר. החוקר מציין שהוא "מבחין שיש חולצה בצבע שחור שמונחת על כתפו של החשוד" (ת/1 שורה 21) דבר התומך בכך שהנאשם השתמש בחולצה כרעלה.

הנאשם מודה שתקף את ע"ת 2 בעת מעצרו. אמנם הוא טוען, בניגוד לעדות ע"ת 2, שעד התביעה לא הזדהה כשוטר. אולם, הנאשם בחר שלא להעיד בעניין זה. הנאשם בחר שלא להביא כל ראיות בתמיכה לטענתו שהגיע למקום כדי להביא ירקות מאביו. למותר לציין, שהימנעותו של הנאשם להעיד מהווה חיזוק לראיות נגדו.

אשר על כן החלטתי להרשיע את הנאשם בהתפרעות, עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין תשל"ז - 1977; בניסיון תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382(א) וסעיף 25 לחוק העונשין תשל"ז - 1977; ניסיון חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413 ה' וסעיף 25 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 המיוחסות לנאשם בכתב האישום.

לעניין העבירה של החזקת סכין שלא כדין, הנאשם הכחיש שהחזיק סכין עליו. ע"ת 1, רשם דו"ח תפיסה של הסכין (נ/3) ויש התייחסות לסכין בגביית אמרתו של הנאשם (ת/1) כשלפי הכתוב החוקר מראה את הסכין לנאשם. אולם ע"ת 1 לא ציין בדו"ח התפיסה איפה מצא את הסכין בכליו של הנאשם ואף טעה בעדותו לגבי הצבע. הסכין עצמו לא הובא כמוצג וכנראה אבד. בית המשפט לא קיבל כראיה כל חלופה להצגת הסכין כמו תצלום של הסכין. בנסיבות אלו, נבצר מבית המשפט לקבוע שהחפץ שנתפס אמנם מהווה "סכין" בהתאם להגדרת המונח סכין בחוק. אשר על כן החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה של החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) המיוחסת לנאשם בכתב האישום.

ניתנה היום, ו' אלול תשע"א , 5 ספטמבר 2011, במעמד הצדדים.