מדינת ישראל נ' סייד אחמד

פסק דין

1.בתאריך 28/1/12, במתחם מגרש הכדורגל בסחנין, העליב הנאשם שוטרים שמילאו תפקידם כדין, באומרו להם "לכו תזדיינו". בשל התנהגותו זו הוגש נגדו כתב האישום שבפניי, בו יוחס לו ביצוע עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.בישיבת יום 6/9/12 הודה הנאשם בעובדות המפורטות בכתב האישום ובעקבות הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים, הופנה לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר לא מחייב בעניינו, בטרם הרשעה.

3.ביום 6/2/13 ניתן תסקיר בעניינו של הנאשם. התסקיר חיובי בעיקרו אולם אין בו המלצה לאי הרשעה. יחד עם זאת, יש בו המלצה להטיל עליו מאסר על תנאי וחתימה על התחייבות.

לאור האמור בתסקיר, ביקש ב"כ המאשימה להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו מאסר על תנאי וקנס.

הסניגור, לעומתו, ביקש שלא להרשיע את הנאשם, למרות העדר המלצה של שירות המבחן, זאת מהטעמים אותם פירט בהרחבה בטיעוניו. למקרה של הרשעה, ביקש הסניגור להסתפק בהטלת קנס סמלי.

4.אכריע תחילה בשאלה האם יש מקום שלא להרשיע את הנאשם, למרות הודאתו בכל העובדות שפורטו כתב האישום ולמרות העדר המלצה של שירות המבחן.

ככלל, כאשר, ביהמ"ש מוצא כי הנאשם שעניינו נדון בפניו ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום - בין אם בעקבות הודאת הנאשם ובין אם לאחר שמיעת ראיות - ומעשים אלה מגלים עבירה, יש להרשיע את הנאשם בביצועה של אותה עבירה. כפי שנקבע בפסיקה, לכלל זה ישנם חריגים. באותם מקרים חריגים מאפשר החוק להטיל על הנאשם צו מבחן ללא הרשעה (ס' 1 (2) לפקודת המבחן) או צו שירות ללא הרשעה, בנוסף לצו מבחן או בלעדיו (ס' 71 א. (ב) לחוק העונשין) .

עפ"י הפסיקה (ראה ע.פ. 2083/96, תמר כתב נ' מדינת ישראל) קיימים שני תנאים מצטברים, שרק בהתקיימם ניתן להימנע מהרשעה והם:

א.שסוג העבירה מאפשר לוותר, בנסיבות המקרה המסויים, על הרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

ב.שהרשעה בדין עלולה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם.

אשר למקרה שבפניי, אמנם סוג העבירה ונסיבות ביצועה מאפשר לוותר על הרשעה אולם לא הובאה בפניי כל ראיה לכך שהרשעה בדין עלולה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. במצב דברים זה, כאשר לא מתקיימים שני התנאים שנקבעו בפסיקה, אין מקום לחרוג מהכלל, דהיינו אין מקום לאי הרשעה.

5.אשר על כן, לאור הודאת הנאשם והאמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

אשר לעונש, לאור מהות העבירה, נסיבות ביצועה, הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, עברו הנקי והאמור בתסקיר, מוטל על הנאשם עונש כדלקמן:

*חתימה על התחייבות כספית בסך 2,000 ש"ח, להימנע מלעבור כל עבירה של אלימות פיזית תוך 3 שנים מהיום, או 8 ימי מאסר תמורתה.

*מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין ויורשע עליה.

*הוסבר לצדדים כי יש להם זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום ב' אדר תשע"ג, 12/02/2013 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

הערה: