מדינת ישראל נ' סייאד(עציר)

החלטה

לפניי בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

רקע

1.כנגד המשיב, ביחד עם נאשם נוסף (להלן: הנאשם 1) הוגש כתב-אישום במסגרתו מיוחסות לו עבירות כדלקמן: התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים או תפילה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); וכן היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין. בד בבד עם הגשת כתב-האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

על-פי עובדות כתב-האישום, ביום 10.11.2013 בסמוך לשעה 02:30 לפנות בוקר, התפרצו המשיב והנאשם 1, בצוותא חדא עם פ.מ., קטין יליד 1996 (להלן: הקטין) ועם אחר אשר זהותו אינה ידועה למאשימה, לבית עסק השייך למתלונן ונמצא בראס אל-עמוד בירושלים. המשיב, הנאשם 1, הקטין והאחר הגיעו אל החנות, חתכו את הגדר המקיפה את החנות והתפרצו לחצר החנות. בשלב מסוים, הארבעה עלו לגג החנות, שברו את הגג העשוי מאסבסט ושברו חלק מקיר החנות עד ליצירת פתח כניסה. בהמשך, נכנס הנאשם 1 לחנות וגנב מוצרי אינסטלציה בשווי של כ- 40,000 ₪, והחל להעביר את הרכוש דרך הפתח שנוצר למשיב שלפניי, לקטין ולאחר, אשר העבירו את המוצרים למחסן הסמוך לחנות. אישה אשר הבחינה במעשיהם של הארבעה ניגשה אליהם, והארבעה נמלטו מהמקום.

ראיות לכאורה

2.הסנגור הנכבד לא חלק באופן ממשי על קיומן של ראיות לכאורה בעניין מרשו אולם טען כי חלקו של המשיב היה כתצפיתן בלבד, באופן פחות מהמעורב האחר שהועמד לדין באותה פרשה. עיינתי בחומר הראיות שבתיק ואינני רואה דברים עין בעין עם הסנגור. מעדותה של השכנה, עדת הראיה, אשר זיהתה את המעורבים בהיותם מוכרים לה מהכרות קודמת, עולה כי כל הארבעה שהיו מעורבים באירוע נטלו לכאורה חלק בהוצאת הסחורה. אמת, השכנה דיברה בלשון רבים ולא התייחסה לחלקו של כל מעורב באופן מפורט. יחד עם זאת, מאחר שהיא הכירה את המעורבים (ואז זיהתה את המשיב לאחר מכן) הרי למקרא הודעתה עולה כי לצורך ההליך שלפניי קיימות ראיות לכאוריות לביצוע בצוותא במכלול האירוע. לא נעלם מעיני כי בהודעתו של הקטין שהיה מעורב בפרשה, נטען כי אותו קטין והמשיב תפקדו כתצפיתנים באירוע (שורות 69-71). עניין זה יצטרך להתברר בתיק העיקרי. מכל מקום, בנסיבות העניין כאשר מדברי הקטין עולה כי הם ידעו על כך שהשותף האחר פורץ לבית העסק בעת שהם מתצפתים עבורו, קיימות לדעתי ראיות לכאורה לביצוע בצוותא גם בנוגע להתפרצות.

עילת מעצר

3.כידוע, עבירות רכוש אינן מקימות עילת מעצר סטטוטורית בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים. יחד עם זאת, בהתאם לפסיקתו של ביהמ"ש העליון, בנסיבות מסויימות עשויה גם עבירת רכוש להקים עילת מסוכנות (בש"פ פרנקל ובש"פ מסרווה). לשם כך יש לבחון בכל מקרה לגופו את טיב המעשה ונסיבות ביצועו וכן את טיבו של העושה.

4.בכל הנוגע לטיב המעשה – מחד גיסא, לא ניתן להתעלם מכך שפריצה נעשתה בצוותא חדא וקדם לה תכנון מוקדם וכן תחכום אשר כלל בחירה של יעד ההתפרצות ואף הכנת מחסן סמוך לצורך אחסון הרכוש הגנוב. במהלך האירוע נעשה מאמץ ניכר להתפרץ לבית העסק על ידי הריסת גג המבנה ואחד מקירותיו. למרות שהעבירה בוצעה בבית עסק בשעת לילה מאוחרת, האירוע עלול היה להסלים להתפתחות אלימה אילו נמצא היה בחנות אחד מן העובדים או שומר לילה. כל אלה מקימים לגישתי עילת מסוכנות לציבור. מאידך גיסא, אין להתעלם מכך שההתפרצות נעשתה לבית עסק להבדיל ממקום מגורים. זאת ועוד, ככל הנראה השותף האחר היה יוזם האירוע ומבוגר יותר מהמעורבים האחרים (אף כי כאמור, הראיות לכאורה מצביעות על ביצוע בצוותא). לכך יש להוסיף כי כאשר המשיב ושותפיו נתקלו בשכנה עדת הראיה, הם ברחו מהמקום ללא עימות מסוג כלשהו, דבר שיכול להשליך על עוצמת המסוכנות.

5.אשר לנסיבותיו של העושה - בחינת עברו הפלילי של המשיב שלפניי מלמדת כי על אף גילו הצעיר (18) הורשע בעבר על-ידי בית-המשפט לנוער בעבירות התפרעות, ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ותקיפה סתם, אשר בוצעו בשנת 2011, ונדון למאסר על תנאי ולצו מבחן לפני פחות משנה. לכאורה, לא חלף זמן רב והמשיב שב לבצע עבירות. הדבר מוסיף למסוכנות. יחד עם זאת, אני רואה לציין כי מדובר בפעם הראשונה בו עומד המשיב לדין בגין עבירת רכוש.

חלופת מעצר

6.אומר מייד כי נוכח המסוכנות העולה מטיב המעשה ומנסיבות העושה כמפורט לעיל, אינני רואה לבחון חלופת מעצר בלא תסקיר שיבדוק את רמת המסוכנות ואת החלופה המוצעת בעין מקצועית. אוסיף כי גם בעניין שותפו הבגיר של המשיב (הנאשם 1) שהינו חסר עבר פלילי בניגוד למשיב שלפניי הוחלט על עריכת תסקיר מעצר טרם בחינת שחרור לחלופה (ראו החלטת כב' השופט הרבסט מיום 24.11.2013). לא נעלם מעיני שהקטין שהיה שותף לעבירה שוחרר למעצר בית, אולם אין מקום לזהות בין בגיר לקטין, אף בשים לב לכך שהמשיב הינו בגיר שטרם הגיע לגיל 19. לפיכך, אני רואה להורות על הכנת תסקיר מבחן בעניינו של המשיב.

סוף דבר

7.אשר על כן, אני מורה כדלקמן:

הדיון ידחה ליום 12.12.2013 בשעה 12:00.

שירות המבחן מתבקש להכין תסקיר מעצר בעניינו של המשיב ולהגישו עד יום 10.12.2013.

המשיב יזומן לדיון באמצעות שב"ס.

המשיב יישאר במעצר עד החלטה אחרת.

המזכירות תזמן לדיון מתורגמן לשפה הערבית.