מדינת ישראל נ' סטריליץ

בפני

שופט נאיל מהנא

הכרעת דין

החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק.

לנאשם יוחסה עבירה על תקנה 33(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.

הטענה העובדתית היא כי ביום 25/10/11 שעה 16:00 נסע הנאשם ברכב פרטי בכביש 1 לכיוון ירושלים והוא נסע על השול ולא על הכביש.

הנאשם הודה בעובדות אך העלה טענת הגנה המשמיטה את הבסיס להרשעה.

מטעם המאשימה העיד השוטר אביאור קמאלי (להלן: "השוטר") אשר טען כי הנאשם נסע על השול מרחק של כקילומטר וחצי עד שנעצר.

הנאשם בעדותו מסר כי אכן נסע על השול, אולם לא במרחק שכזה ונסיעתו שם היתה עקב העובדה שנגרמה תקלה ברכבו.

הנאשם הגיש לביהמ"ש מסמכים המעידים כי הרכב נגרר ממקום עצירתו ע"י גרר וזאת עקב תקלה שנגרמה לו. בנוסף, הגיש הנאשם קבלות מהמוסך בדבר התיקונים שבוצעו ברכב עקב אותה תקלה.

בעדותו בפניי ציין הנאשם כי ארעה תקלה לרכבו בכביש הנ"ל שהינו כביש ראשי מהיר, וברגע שנדלקה נורית אזהרה הוא ירד לשול על מנת למנוע חסימה באמצע כביש מהיר.

לדבריו: "התקלקל לי הרכב, הוא התחיל לקרטע, ניסיתי לראות איזו מנורה נדלקה, זה היה בפקק. הבנתי שהרכב רועד והוא עלול להיתקע באמצע הכביש, לא יכולתי לעצור באמצע כביש מהיר. הגעתי לשוליים, חשבתי אם ירצה לעבור רכב אמבולנס, משטרה..." (עמ' 3 ש' 31-33 לפרוט').

ב"כ המאשימה טענה בסיכומיה כי "חזקה על מי שרכבו התקלקל, על אחת כמה וכמה שיש חשש שהמנוע התקלקל לעצור בצד, להציב משולש אזהרה". לטענתה, עצם העובדה שהנאשם לא "נתקע" בכביש אלא ירד לשול ונסע עליו, הוא עבר את העבירה המיוחסת לו ולכן יש להרשיעו.

הנאשם בסיכומיו ציין כי הוא לא רצה לסכן את עצמו ואת האחרים, לכן עשה את הדבר המתבקש באותם נסיבות וזה מה שהוא ראה לנכון לעשות.

אציין כי בעדותו בפניי עשה עלי הנאשם רושם של אדם אמין אשר נצמד לאמת. אני מאמין לנאשם כי רכבו התקלקל וזו גם הסיבה לירידתו מכביש אל השול. חיזוק לגרסת הנאשם אני מוצא בקבלות שהציג בעניין הגרר שהוזמן למקום באותה שעה וכן בקבלות על תיקון הרכב במועד מאוחר יותר.

כאשר מדובר בכביש ראשי מהיר (כביש תל-אביב ירושלים) עצם הדרישה מהנאשם בנסיבות העניין להישאר באמצע הכביש ולהציב משולש אזהרה עלולה לסכן את בטחונו ואת ביטחונם של משתמשי הדרך. לכן ביהמ"ש מאמין לנאשם כי הוא עשה את הדבר הנכון בנסיבות העניין כאשר התקדם על השול בצורה זהירה על מנת להגיע לתחנת הדלק הקרובה בה יוכל לבצע תיקון לרכב או לקבל סיוע וחילוץ מאחרים.

לטעמי המקרה הנוכחי הינו אחד המקרים החריגים לעבירה של נסיעה על השול ולא על הכביש. אין מדובר באדם המבקש לנסוע על השול במטרה לעקוף פקק תנועה או שיירה של רכבים עומדים, אם כי בנסיבות מיוחדות לפיהם הרכב היה מקולקל.

העבירה המיוחסת לנאשם קובעת כי: "במקום שיש כביש לא יסע נוהג רכב אלא בכביש, אלא אם יש הוראה אחרת בחלק זה". כלומר המחוקק צפה מקרים חריגים לאיסור וקבע באותו סעיף פתח לאותם חריגים שלטעמי המקרה הנוכחי הוא אחד מהם.

תקנה 69(ה) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 קובעת כי חריג לכלל האוסר העמדת רכב, החנייתו או נסיעות על השול בדרך מהירה, הוא העובדה שההכרח לעשות כן היה עקב קלקולו של הרכב. אולם במקרה זה על הנהג לעשות כל שביכולתו להרחיק את הרכב מהדרך בכלל במהירות האפשרית.

על כן, בנסיבות העניין, אני מאמין לנאשם כי ירידתו לשוליים היתה עקב תקלה שהתגלתה ברכב וכי נסיעתו של השול היתה במטרה להתקדם למקום בטוח (תחנת הדלק הסמוכה) לצורך בדיקת הרכב או גרירתו, כפי שאכן קרה בפועל.