מדינת ישראל נ' סטויינקו(אסיר)

גזר דין

1.ישראל יליד 1.3.1994 עומד לדין בשורה של עבירות שעניינן פריצה לרכב, חבלה במזיד ברכב,גניבה מרכב ופירוק חלקים מרכב. כל המעשים אירעו ב- 23.8.09 בשעות הלילה המאוחרות בחניון בו חנו רכבים רבים. ישראל וקטין אחר, שותפו לעבירה, פרצו לשמונה רכבים כמפורט באישומים 1-7 ובאישום 9 תוך כדי גרימת נזק לרכבים. בחלק מהמקרים ישראל והאחר פירקו חלקים מהרכבים. בחלק מהמקרים גנבו מהרכבים רכוש. עוד החזיק ישראל יחד עם האחר כלי פריצה.

העבירות הן פריצה לרכב בכוונה לגנוב לפי סעיף 413ו סייפא לחוק העונשין תשל"ז- 1977 [להלן: החוק] [שמונה עבירות], חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה לחוק [שמונה עבירות], פירוק חלקים מרכב לפי סעיף 413ד(ב) לחוק [שתי עבירות], גניבה מרכב לפי סעיף 413ד(א) לחוק [ארבע עבירות] והחזקת מכשיר פריצה לפי סעיף 409 לחוק.

2.לקצינת המבחן אין המלצה טיפולית. ישראל מוכר במערכת הרווחה במשך שנים על רקע הבעיות המשפחתיות והאישיות. היו ניסיונות טיפול רבים בעבר במסגרת חוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"ך – 1960. כל הניסיונות כשלו בשל אי שיתוף פעולה של ישראל. קצינת המבחן מצאה כי רבים הם גורמי הסיכון במקרה זה ואין כלל גורמי סיכוי. סיכוי יהיה אם לאחר ריצוי עונשו יחליט ישראל כי הוא חוזר למוטב.

3.התובעת טענה כי בנסיבות המקרה יש להרשיע ולהטיל מאסר בפועל ועל תנאי ופיצוי לקורבנות העבירה. התובעת הפנתה לריבוי העבירות ולנזק הרב שנגרם.

4.הסנגור טען כי מדובר באירוע מתמשך שהתרחש רובו ככולו באותו יום. הרקע לאירוע - מצב שכרות בו היה ישראל נתון והשפעה רעה של שותפו לעבירה. הסנגור ביקש להתחשב בהעדר עבר פלילי קודם , בגילו של ישראל ובהודייתו.

5.ישראל נמצא במעצר עד תום ההליכים בתיק זה החל מ- 23.8.09. הדיון בעניינו אמור היה להתקיים במועד מוקדם יותר, אולם נדחה לבקשת הסנגור.

6.עניינו של ישראל מוכר לי מעבר לאמור בתסקיר וזאת במסגרת הליכי חוק הנוער (טיפול והשגחה). נכחתי בניסיונות לגייס את ישראל להליך טיפולי, למצוא לו מסגרת בה יוכל להתפתח באופן נורמטיבי. כאמור כל הניסיונות כשלו ועל כן הצווים בתיק הנזקקות בוטלו והתיק נסגר. כבר באותה עת העליתי בפני ישראל את החשש כי ללא שינוי בדרכו הוא עלול להגיע אלי בתיק פלילי – ואשר יגורתי בא לי.

7.ישראל ביקש לשחררו ולתת לו לחזור הביתה לאמו ואחותו. לדבריו הוא למד לקח.

8.מתקשה אני לקבל את דבריו של ישראל כי הוא למד לקח. הוברר כי מדובר בקטין שלא מציית לכל נורמת התנהגות ואינו מבין כי חייב הוא לעשות שינוי בחייו. גם כיום כאשר ישראל במעצר הוא מעדיף להיות בכלא ולא ללכת לשיקום בשום מסגרת טיפולית.

בנסיבות אלו ועל אף גילו הצעיר עמדת התביעה כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי היא עמדה נכונה.

9.אין מנוס אלא להרשיע את ישראל ולהטיל עליו עונש של מאסר. עליו לדעת כי מאחר ובחר בדרך העבריינית לכל מעשה פלילי שיעשה יהיה תגמול. החברה איננה יכולה לנקוט בסלחנות כלפי עבריינים הפוגעים באזרחים תמימים, גם אם הם קטינים. מאידך, אתחשב בגילו של ישראל, בעובדה כי זהו מאסרו הראשון וכן בעונשו של השותף לעבירה שנשפט בגין מעשיו יחד עם ישראל ועבירות רבות נוספות. אני סבורה שניתן להסתפק בעונש מדוד שיהיה בו כדי להעביר את המסר העונשי באופן מידתי.

10.אני מחליטה להרשיע את ישראל על פי סעיף 24 (1) לחוק הנוער [שפיטה ענישה ודרכי טיפול] תשל"א - 1971 וגוזרת עליו את העונשים הבאים:

חמישה חודשי מאסר בפועל וזאת החל מיום מעצרו 23.8.09.

שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים על כל עבירת רכוש מסוג עוון .

שבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים על כל עבירת רכוש מסוג פשע ועבירות של פריצה לרכב, חבלה ברכב במזיד, גניבה מרכב ופירוק חלקים מרכב.

ישראל ישלם פיצוי לעדי תביעה 2, 6, 8, 9, 10, 12 לכל אחד - סך של 500 ₪.

הפיצוי ישולם ב- 6 תשלומים רצופים ושווים החל מ- 1.5.2010.

לגבי המוצגים: כמבוקש ע"י התובעת כמפורט בבקשתה (סומנה ת/1).

זכות ערעור תוך 45 יום.