מדינת ישראל נ' סחאקה(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודייתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

הנאשם כבן 25 שנה לאחר שהודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום הורשע ואין לי ספק שבכך הנאשם לקח אחריות, חסך זמן שיפוטי וזמנם של עדים, אך יחד עם זאת והגם שאין לו הרשעות קודמות, העבירות נשוא כתב האישום נושאות חומרה יתרה.

מדובר בנאשם שעבד אצל החברה כעובד מן המנין, וביחד עם אחרים מעל באמון שניתן בו ובצורה שיטתית גנב סחורה מהחברה בסכומים שעל פי כתב האישום הגם שלא ניתן לאמוד אותם באופן ברור וחד משמעי, ניתן לומר שלא מדובר בסכומים פעוטי ערך, אך יותר מכך אין מדובר באירוע חד פעמי אלא באירועים חוזרים ונישנים, דהיינו גניבות שיטתיות מהמעביד ביחד עם האחרים.

לא בכדי החמיר המחוקק עם מי שמבצע עבירות כמו הנאשם שבפניי וקבע שמדובר בעבירה מסוג פשע, שכן מעבר להיבט הרכושי והפגיעה ברכושו של אחר, כאמור יש גם פגיעה באמון שנותן מעביד בעובד וללא אמון זה לא ניתן למעשה לקיים חיי מסחר ותעשיה ובכלל חיי כלכלה בכלל.

לפיכך כאמור גם כאשר הנאשם הודה וגם כאשר אין לו הרשעות קודמות הענישה צריכה להיות ענישה שתביא לידי ביטוי את האינטרס הציבורי דהיינו לא רק להרתיע את הנאשם שבפניי, אלא גם רבים אחרים כמותו.

מעבר לאמירה באשר לאינטרס הציבורי והצורך להשית עונש משמעותי ומרתיע, אזי ביהמ"ש אינו יכול להתעלם מנסיבות ושיקולים אחרים שבאים בפניו במסגרת התיק הספציפי, דהיינו מה שמנחה את ביהמ"ש זה העקרון שהענישה צריכה להיות ענישה אינדיוידואלית וביהמ"ש כאמור עובר לגזר הדין עושה איזונים בין אינטרסים שונים.

כבר ציינתי שהנאשם לקח אחריות ועל פי התסקיר שבפניי הוא גם מפנים את חומרת המעשים שעשה, מתבייש במעשים, כמו גם שיש לכך השלכות על משפחתו, אך כמובן שמה שעומד לנגד עיניו של ביהמ"ש הוא הקורבן אשר הוא זה שניזוק את הנזקים המשמעותיים וביהמ"ש מחוייב ליתן ביטוי לנזקים שנגרמו לו ולהשלכות של המעשים על הקורבן. אך יחד עם זאת שירות המבחן התרשם שאין מדובר בנאשם שמנהל אורח חיים עברייני ומדובר במעידה חד פעמית, כאשר הנאשם לא רק שמפנים את החומרה, אלא גם מבין את החשיבות של הפיצוי למעביד שהוא הקורבן ומוכן גם לפצותו.

כפי שציינתי במסגרת החלטתי לענין הרשעת הנאשם, הסיבות או הגורמים שהביאו את הנאשם לבצע את העבירות אינם מקובלים עליי ואיני מתכוונת ליתן לכך משקל כלשהוא לקולא בבואי לגזור את הדין; אך יחד עם זאת לא ניתן להתעלם שהנאשם ביצע את העבירות ביחד עם אחרים שעד שלב זה לא הוגש נגדם כתב אישום והוא זה שנושא באחריות לביצוע כל העבירות כאשר האחרים שמן הראוי שגם הם יעמדו לדין עדיין לא עמדו לדין וביהמ"ש אינו יודע אם אכן יעמדו לדין.

לפיכך אני סבורה שהגם שיש להשית על הנאשם מאסר בפועל, אזי לאור השיקולים לקולא כפי שציינתי כאמור לעיל ניתן לקבוע שהמאסר בפועל ירוצה בעבודות שירות אך למלוא התקופה ולא לתקופה פחותה כפי שמבקש בא כוחו בצד ענישה הצופה פני עתיד ופיצוי לקורבן.

העובדה שמתנהלים הליכים אזרחים כאלה ואחרים אין להם השלכה האם יש מקום להשית פיצוי הואיל ולפיצוי במסגרת גזר הדין יש משמעות וערך שונים לחלוטין מהפיצוי שיושת בתיק האזרחי אם בכלל.

לפיכך אני גוזרת עליו את העונשים כדלהלן:

1.אני דנה את הנאשם ל- 6 חודשים מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות במשטרת עירון החל מיום 14.4.10 והכל על פי חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 14.3.10.

2.מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירות על סעיפים בהם הורשע בתיק זה, ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריו.

3.אני מורה לנאשם לפצות את המתלונן בסך של 20,000 ₪.

הפיצוי ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים של 2,000 ₪ כל אחד החל מיום 1.6.10 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

הפיצוי ישולם באמצעות מזכירות ביהמ"ש.

הודעה והוסברה זכות הערעור תוך 45 יום מהיום.

המזכירות תשלח העתק הפרוטוקול לממונה על עבודות השירות וכן לשירות המבחן.

ניתנה והודעה היום י"ג ניסן תש"ע, 28/03/2010 במעמד הנוכחים.