מדינת ישראל נ' סח(עציר)

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, ת.פ. 09 – 11 – 36897, בו מואשם המשיב בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נשיאה והובלה של נשק, חבלה במזיד ויריות באיזור מגורים. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 18.11.09, על רקע ויכוח בין אחותו של המשיב ובעלה, איברהים, לבין כמאל עבאהרה, שמשפחתו מסוכסכת עם משפחת המשיב, הגיע המשיב ברכב מיצובישי אפור, כשהוא חמוש ברובה ציד ללא רישיון, בסמוך לביתו של כמאל, יצא מרכבו וממרחק של כ-30 מטר לכל היותר ירה שתי יריות לעברם של בני משפחת עבאהרה, שעמדו בסמוך לביתו של כמאל וביניהם נאסר נאסר וכמאל. אחד הקליעים שירה המשיב פגע ברכב שחנה בסמוך לביתו של איברהים, בבעלות אביו של כמאל והרכב ניזוק.

המבקשת טוענת כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, בין היתר, הודעה של השוטר חנאווי עואד, שזיהה את המשיב מטווח קצר כשהוא מגיע ברכב מיצובישי בסמוך לביתו של כמאל עבאהרה, יוצא את הרכב ויורה שתי יריות באמצעות רובה ציד; הודעתו של השוטר עדנאן עסאף, שזיהה את המשיב כשהוא מגיע ברכב בסמוך לביתו של כמאל, יוצא את הרכב ויורה שתי יריות באמצעות רובה ציד; הודעתו של נאסר נאסר שזיהה את המשיב מחזיק רובה, יורה יריה ואז שוב טוען את הנשק ויורה יריה נוספת לכיוון בני משפחת עבאהרה, כאשר אחת היריות פגעה ברכבו של מוחמד עבאהרה; הודעתו של כמאל עבאהרה, שזיהה את המשיב יורה בנשק לכיוון משפחתו ופוגע במכוניתו של אביו מוחמד; דו"ח פעולה המתאר את תפיסתם של שני תרמילים השייכים ככל הנראה לרובה ציד בסמוך למקום שעל פי החשד ממנו ביצע המשיב את הירי; דו"ח פעולה המתאר קליע שנתפס במושב האחורי של רכב בבעלותו של מוחמד עבאהרה.

כן טוענת המבקשת כי מעשיו של המשיב מקימים חזקת מסוכנות על פי סעיף 21 לחוק המעצרים. נטען כי מדובר בתקרית המהווה חוליה בשרשרת תקריות בין משפחת המשיב למשפחת עבאהרה. מצוין כי הרובה באמצעותו ירה המשיב טרם נתפס. המבקשת טוענת כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב ממעצר יביא לשיבוש הליכי משפט והימלטותו מן הדין, מכיוון שמיד לאחר הירי נמלט המשיב ונתפס כשעתיים לאחר מכן בביתו. המבקשת מציינת כי למשיב עבר פלילי בעבירות אלימות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד.

המשיב אינו כופר בקיומן של ראיות לכאורה לעניין היסוד העובדתי, למעט הטענה בדבר סכסוך מתמשך בין המשפחות. נטען כי אין ראיות לעניין יסוד נפשי של עבירה לפי סעיף 329, אלא לכל היותר חל סעיף 338. המשיב אינו כופר גם בקיומה של עילת מעצר, אך נטען כי אין חשש לשיבוש הליכי משפט, במיוחד לאור העובדה כי שני העדים המרכזיים בתיק הינם שוטרים. נטען כי מדובר בירי לעבר רכוש ולא לעבר בני אדם. נטען גם כי שחרורו של המשיב נחוץ כדי לקדם הליך סולחה בין שתי המשפחות. כן נטען כי המשיב הוא מפרנס יחיד, יש לו עבר פלילי מלפני כ- 10 שנים, שאינו מכביד כלל והוא מבקש להשתחרר לחלופת מעצר בפיקוח עם אפשרות יציאה לעבודה.

כאמור לעיל, במקרה זה אין מחלוקת כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד המשיב. בנוסף, קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה הקושרות בין המשיב לביצוע העבירות המיוחסות לו, כגון הודעותיהם של שני שוטרים, שהיו עדי ראיה וזיהו את המשיב כמי שירה לעבר בני משפחת עבאהרה, אשר עמדו בסמוך לביתם ולרכב שניזוק; הודעותיהם של בני המשפחה שזיהו את המשיב כמי שירה לעברם; וכן ראיות אובייקטיביות כגון קליע ותרמילים שנתפסו, שנקבע לגביהם שהם תחמושת של רובה ציד וראיות אלה תואמות את הודעות העדים לפיהן המשיב ירה לעבר משפחת עבאהרה באמצעות רובה ציד.

בהתאם, ובשים לב לכל האמור לעיל, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את הסיכוי הסביר להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, או לכל הפחות ברוב העבירות המיוחסות לו, כאשר גם אם בסופו של יום לא יורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, מדובר בעבירות חמורות, המקימות עילת מעצר מכוח מסוכנותו של המשיב.

עניין טענתו של המשיב כי אין בין המשפחות סכסוך קודם, אלא מדובר בהתנהגות פזיזה של המשיב, על רקע ויכוח או קטטה רגעיים, יבחן בבוא העת על ידי בית המשפט שידון בתיק העיקרי, אך ככלל המשיב אינו מכחיש קיומן של ראיות לכאורה בנוגע לעבירות המיוחסות לו, בסייג כי לטענתו אין המדובר בחבלה בכוונה מחמירה, המקימות חזקת מסוכנות ועילת מעצר. על כן, ניתן לקבוע כי קיימת עילת מעצר בענייננו לגבי המשיב.

ההלכה היא כי בשלב זה בית המשפט בוחן רק את הפוטנציאל ההוכחתי של חומר החקירה, ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים. ראה:

בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133 ;

בש"פ 868/08 אשכור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08);

בש"פ 826/08 קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08).

כאמור, סבורני כי יש במכלול הראיות המוזכרות לעיל, כדי לענות על דרישת הראיות לכאורה לעניין סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), ולהביא למסקנה לפיה, לכאורה, ביצע המשיב את המיוחס לו בכתב האישום.

כלל הוא כי קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות שנעשו תוך שימוש בנשק קר או חם, מקימות עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק המעצרים. ראה:

בש"פ 4135/08 דראוושה נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2008);

בש"פ 6802/07 אברהים כליל נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2007);

בש"פ 5046/05 בהא קאסם ואח' נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2005);

בש"פ 5443/03 חמודה לובאני נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2003).

מדובר בעבירות חמורות שבוצעו, לכאורה, תוך שימוש בנשק חם כאשר המשיב ירה לעבר מקום בו עמדו בני המשפחה עמה משפחתו מסוכסכת ואשר רק בנס האירוע הסתיים בפגיעה ברכב ולא בנפש. על כן, בנסיבות העניין, ניתן לומר כי נשקפת מסוכנות מהמשיב והמשיב לא הפריך חזקת מסוכנות זו.