מדינת ישראל נ' סורי

הכרעת דין

האישום והמענה לאישום:

ביום 8.2.12 סמוך לשעה 20.00 דקר הנאשם בסכין את ג'מיל אבו עמאר (להלן: "המנוח") והרגו. הנאשם מואשם בהריגה. הוא אינו כופר בעצם ההתרחשות אלא שלטענתו פעל מתוך הגנה עצמית בבחינת: "הבא להרגך השקם להרגו" (תלמוד בבלי, סנהדרין עב א'). המאשימה טוענת שאירוע ההריגה הוא חוליה בשלשלת של סכסוך מתמשך בין הנאשם למנוח ["...שֹׂנֵא הוּא לוֹ, מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם." (דברים יט,ו)] ושהדקירה הקטלנית בוצעה שלא תחת איום ממשי על חיי הנאשם או לפגיעה בגופו.

נסיבות שאינן במחלוקת

הנאשם, תושב רחוב בת-עמי 3 ביפו. המנוח שכר וניהל קיוסק מול ביתו של הנאשם ברחוב בת-עמי 5 ביפו (במתחם התיאטראות "גשר" ו"נוגה").

בין השנים 2008–2009 הוגשו למשטרה תלונות הדדיות בעקבות סכסוך בין הנאשם למנוח [ת/44, ת/45, ת/46 ו-ת/47]. כחודש לפני התרחשות הדקירה הקטלנית התרחשה קטטה בין הנאשם למנוח (ת/54ג').

ביום 8.2.2012 סמוך לשעה 20.00, יצא הנאשם מביתו לקנות סיגריות. כמנהגו היה חמוש בסכין. כשחלף על פני המנוח שעמד מחוץ לקיוסק, ירק לעברו. התפתח ויכוח שכלל חילופי קללות. משפסק הוויכוח חזר המנוח לקיוסק. הוא נטל מן הקיוסק דבר מה ונפנה והלך לעבר הנאשם. אולגה המכונה גם "גאולה" – חברתו לחיים של הנאשם (להלן: "גאולה"), שהביטה מבעד לחלון דירתם צעקה לעבר הנאשם: "איברהים". כמה שניות מאוחר יותר התפתחה קטטה בין השניים.

בשלב כלשהו במהלך הקטטה שלף הנאשם את הסכין שהייתה חבויה במכנסיו ודקר את המנוח ארבע דקירות בפלג גופו העליון (בלחיו השמאלית ובתנוך אוזנו השמאלית, בצדו השמאלי של הצוואר, בגוו השמאלי). הדקירה בצוואר גרמה לפגיעה בעורק העליון של בלוטת התריס והפגיעה בגוו השמאלי חדרה את הריאה. כל אחת משתי הדקירות הללו כשלעצמה הייתה קטלנית. מיד לאחר שדקר את המנוח, נמלט הנאשם מן המקום כשהוא אוחז את הסכין בידו. המנוח חזר לפתח הקיוסק שם התמוטט ולאחר מכן מת מפצעיו (להלן: "התקרית" או "התקרית הקטלנית").

כאמור לאחר שהמנוח נדקר הוא חזר מספר צעדים לאחור לעבר הקיוסק ולפתח הקיוסק התמוטט. ליד גופתו מרחק 20 - 30 ס"מ מידו של המנוח נמצא מברג מסוג המכונה "מברג אלן" (להלן: "המברג").

הנאשם נמלט לאזור הצפון ועקבותיו אבדו משך חמישה ימים. גאולה לא שתפה פעולה עם המשטרה ונסעה גם היא צפונה למשפחתה. התנהגותה עוררה חשד שהיא יודעת הרבה יותר ממה שסיפרה, והמשטרה עצרה אותה ביום 13.2.12. בו בזמן התקבלה שיחת טלפון מעו"ד כרמל (סנגורו של הנאשם) שביקש להסגיר את הנאשם למשטרה. הנאשם נעצר ביום 13.2.12.

בשני ימי החקירה הראשונים שמר הנאשם על זכות השתיקה. ביום החקירה השלישי הודה באזני חוקריו שדקר את המנוח. את הסכין ובגדיו המגואלים בדם, לדבריו, "זרק בים", וסירב למסור פרטים נוספים על כך מחשש שמא יערב גורמים נוספים.

עיקרי הנסיבות השנויות במחלוקת

התקרית הקטלנית כשהיא לעצמה אינה שנויה במחלוקת. שעיקר המחלוקת הנסיבתית נוגעת לפרטי אותה התרחשות. בהקשר זה יהיה צורך לברר את השאלות הבאות:

השלב שבו שלף הנאשם את סכינו;

האם המנוח החזיק בידו מברג אלן או חפץ אחר;

האם המנוח רץ לעבר הנאשם כשהוא מניף את ידו בתנועת איום ותקיפה;.

צורת התגרה.

פשרן של ארבע הדקירות במנוח.

עיקרי ראיות התביעה

עד התביעה העיקרי הוא און קליק, תושב עין הוד (להלן: "און"). און נקלע לזירת האירוע. הוא נכנס לקיוסק של המנוח כדי לקנות דבר מה ולפי דבריו המנוח היה אותה עת שלושה או ארבעה צעדים מחוץ לקיוסק. המנוח עמד ודיבר עם מישהו בקול רם ולאחר מכן לקח "דבר מה" שהיה מונח ליד קופת הקיוסק ויצא החוצה. און התבונן בתנועת המנוח כשהוא ניצב מחוץ לקיוסק. "[המנוח] הלך ולא רץ אבל היה ברור שהוא נסער" [פ/6]. המנוח השיג את האדם שהלך ברחוב (הוא הנאשם) והשניים התייצבו האחד מול השני. החלה התנצחות קולית של מספר שניות ובעקבותיה קטטה של מספר שניות. במהלך הקטטה השניים היכו זה את זה בידיים. הקטטה הסתיימה כשהמנוח סב על עקבותיו והלך חזרה לכיוון הקיוסק. ניתן היה לראות שהמנוח פצוע ("בור גדול בצוואר"). אין מיהר להזעיק עזרה רפואית. הוא ציין בעדותו כי קודם לקטטה הוזהר הנאשם על ידי צעקה שנשמעה מפי השכנה מלמעלה. אך לא ידוע לו אם יש זיקה בין הצעקה לבין הקטטה שהתפתחה לאחר מכן [פ/5 – 7].