מדינת ישראל נ' סורוציאני(עציר)

הכרעת דין

אני מתיר לנאשם לצרף ת"פ 32281-06-10.

על יסוד הודאתו, אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בתיק המצורף שעניינן התפרצות לבית מגורים לבצע עבירה וגניבה, מיום 8.1.10.

ניתנה והודעה היום כ"ו אלול תש"ע, 05/09/2010 במעמד הנוכחים.

וויליאם חאמד, שופט

גזר דין

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של התפרצות לבית מגורים לביצוע עבירה (3 עבירות), וגניבה (2 עבירות).

שירות המבחן הגיש תסקיר מבחן אשר ממליץ להעמיד את הנאשם בצו מבחן, וכן להטיל עליו עונש של מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות. שירות המבחן מציין כי הנאשם בן 21 רווק, עלה ארצה בשנת 1994, גדל בתנאים מורכבים וקשים, חסר דמות חיקוי, ובאשר לעבירות שביצע לקח אחריות בגינן. שירות המבחן מתרשם כי הנאשם נגרר אחר אחרים לביצוע מעשה עבירה וכי קיים סיכון להישנות המעשים במידה ויישלח לריצוי מאסר בבית סוהר.

מדובר בעבירות חמורות. עבירות רכוש פוגעות ברכוש הזולת, פוגעות בזכות האחר לפרטיות וכן מערערות את ביטחונו האישי.

מצאתי כי לחובת הנאשם רישום פלילי קודם, ללא הרשעה, בגין עבירות רכוש, לחובה יש לציין כי המדובר ברישום פלילי באותו סוג של עבירות אם כי יש לקחת בחשבון כי מדובר ברישום פלילי קודם יחיד.

כן לקחתי בחשבון, לחובת הנאשם, כי אין המדובר במעשה יחיד, בבחינת מעידה חד פעמית, אלא בסדרה של מעשים, והעובדה כי בוצעו בפרק זמן קצר אין בה כדי להקהות מחומרת עובדה זו.

יש לציין כי בחלקן של מעשי העבירה, הצליח הנאשם לגזול רכוש, וכי חלקו של זה הושב לבעלים בסופו של יום.

כן לקחתי בחשבון כי הנאשם לא נדון בעברו לעונש של מאסר בפועל וכי זהו מעצרו הראשון.

מצאתי לאבחן את הפסיקה שהוגשה מטעם המאשימה מהטעם כי בעניינם של כל הנאשמים שם, הופעלו מאסרים מותנים שנמצאו ברי הפעלה ושלהם ייחס ביהמ"ש שם משקל של ממש.

שוכנעתי כי אימוץ המלצת שירות המבחן לא מקיימת אחר כל מטרות הענישה.

להימנע מהטלת מאסר בפועל שירוצה בבית סוהר, תחטיא את מטרת הענישה של הרתעת הנאשם, לאור שיקולי הענישה שציינתי ותהווה מסר סלחני במידה קיצונית לנאשם.

באשר למידת המאסר בפועל שיוטל, ייחסתי משקל של ממש להעדר הרשעות קודמות, קיומו של רישום יחיד ללא הרשעה, להודאת הנאשם ונסיבותיו המיוחדות.

לסיכום, אני גוזר עליו את העונשים הבאים:

*מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 15.6.10.

*מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו על אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה ויורשע עליה.

*המוצגים בשני התיקים יוחזרו לבעלים, ככל שטרם הוחזרו.