מדינת ישראל נ' סוקולוב

הכרעת דין

שני אנשים זרים זל"ז, ללא כל היכרות מוקדמת ביניהם, הנאשם – ממוצא רוסי - והמתלונן אווקה אמבאו (להלן: "המתלונן") – ממוצא אתיופי, מעורבים באירוע אלימות ביניהם, במהלכו לשניים נגרמות חבלות של ממש.

בסופה של החקירה הוגש כתב אישום נגד הנאשם, והמתלונן שימש כעד תביעה נגדו.

על פי המתואר בכתב האישום בתאריך 19.3.12, סמוך לשעה 07:00, ברחוב יפת 183 בתל-אביב (להלן: "מקום האירוע") תקף הנאשם את המתלונן, בכך שהכה אותו במכת אגרוף בפניו ולאחר שהאחרון נפל לרצפה המשיך לבעוט בגבו.

כתוצאה מהתקיפה, נטען, נגרמו למתלונן שפשופים בידיים ונשברו לו שתי שיניים קדמיות.

אין מחלוקת כי בין הנאשם למתלונן לא הייתה היכרות מוקדמת לאירוע, כי במועד הנטען בכתב האישום נפגשו השניים זה עם זה, באקראי, במקום האירוע, בתחנת האוטובוס או בסמוך אליו.

עוד מוסכם כי במהלך אותו מפגש התרחש ביניהם אירוע אלימות - בין אם כגרסת המתלונן, לפיה בעת שהמתין בתחנת האוטובוס במקום האירוע הגיע הנאשם ולאחר שחנק אותו תקף אותו במכת אגרוף בפניו, זרק אותו למדרכה וגרם לנפילתו, ובין אם כגרסת הנאשם, לפיה כשהגיע למקום האירוע שפך עליו המתלונן קפה, מכוס שאחז בידו ובעת שניסה לקחת ממנו את כוס הקפה נשך אותו המתלונן בידו.

גם לא שנוי במחלוקת, לאור ממצאי החקירה והראיות שנאספו והוצגו בבית המשפט, שכתוצאה מהאירוע נשפך קפה, מכוס שהחזיק המתלונן בידו, על הנאשם וכי נגרמו חבלות הן למתלונן - 4 שיניו הקדמיות נפלו, הוא דימם מפיו, סבל מכאבים באזור הגב והצלעות ונגרמו לו חבלה במרפק יד שמאל ושפשופים בידיים – והן לנאשם – פצעים, שריטות, נפיחות ורגישות באצבעות קמיצה וזרת בכף יד ימין.

המחלוקת מתייחסת לאופי אירוע האלימות וחלקו של כל אחד מהמעורבים להתהוותה והתרחשותה ובמסגרת זו לשאלות הבאות:

באיזה שלב נשפך הקפה על הנאשם?

האם כטענת המתלונן, הקפה שהיה בכוס שבידו נשפך עליו ועל הנאשם בעת שנפל אחורנית, כתוצאה ממכת האגרוף בפניו, שקיבל מידי הנאשם, או שמא כטענת הנאשם, שפיכת הקפה עליו בידי המתלונן, מיד עם הגעתו למקום האירוע, היוותה את הטריגר לכל האירוע.

כיצד נשברו שיניו של המתלונן ובאיזו דרך נגרמו החבלות לאצבעותיו של הנאשם?

האם כטענת המתלונן, כל החבלות, שלו ושל הנאשם, הן תולדה של מכת האגרוף בפניו שגרמה לנפילת שיניו ובבד בבד נפגעו אצבעותיו של הנאשם, במהלך וכתוצאה מפגיעתן בשיניו, או שמא כטענת הנאשם, באחת מגרסאותיו, שיניו של המתלונן נעקרו בעת שהלה נעץ את שיניו באצבעותיו.

כדי להתמודד עם שתי הגרסאות הסותרות, בשאלות שהן בלב המחלוקת, יש לבחון כל אחת מהן, את אופן הצגתה, את הגיונה הפנימי וסבירותה, ועל סמך זה לקבוע את מהימנותה.

בהתחשב בכך שלא הובאו עדי ראייה לאירוע, אף שלגרסת הנאשם עמדו בתחנת האוטובוס לפחות שתי נשים שעימן הייתה לו היכרות מוקדמת ולמצער ידע את כתובתה ואת הדרך לאתר אחת מהן, ההכרעה, בין שתי הגרסאות, תיפול על פי מידת האמון שארכוש לכל אחת מהן, ולמשקל שיש לתת לאי הבאת עדות הראייה לעדות.

על פי הראיות שהוצגו בבית המשפט מסר המתלונן את גרסתו לאירוע בשלוש הזדמנויות:

הראשונה – לשוטרי הסיור שהגיעו למקום האירוע בעקבות פנייתו למשטרה סמוך לאחר שהאירוע הסתיים והנאשם עזב את המקום ופנה לביתו.

השנייה – בעימות שנערך בינו לבין הנאשם יומיים לאחר האירוע.

השלישית – בעדותו בבית המשפט.

שני שוטרי הסיור שהגיעו למקום האירוע ופגשו במתלונן רשמו דו"חות פעולה, בהם פירטו את הגרסה ששמעו מפיו, על אף הקושי להבינו בשל מגבלות הידע שלו בשפה העברית.