מדינת ישראל נ' סופר

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען שהנאשם נהג במכונית בצומת הרחובות התחיה והתקומה בת"א ובעשותו כן לא ציית הוא עפ"י הטענה לתמרור 302 שהיה מוצב בעת האירוע בכיוון נסיעתו וזאת בכך שעפ"י הטענה לא עצר הוא את מכוניתו לפני קו העצירה, ובניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר במיוחס לו.

הנאשם פירט בכפירתו כי הוא מודה בכך שנהג במקום ובזמן הנקובים בכתב האישום, אך לטענתו עצר עצירה מלאה לפני קו העצירה.

עוד טען כי לדעתו השוטרת שביצעה את האכיפה לא יכולה היתה לראות את מה שהיא טוענת שראתה מהמקום בו עמדה.

לנוכח הכפירה נקבע והתקיים דיון הוכחות.

מטעם התביעה העידה השוטרת אלמוג עינב ובמסגרת עדותה הוגש הדו"ח שערכה (סומן ת/1).

מטעם ההגנה העיד הנאשם ובמסגרת עדותו (ולאחר החלטה לנוכח התנגדות התביעה להגשה) הוגשו 9 תמונות שצולמו לדברי הנאשם ע"י אחיו בסמוך לפני מועד דיון ההוכחות (התמונות סומנו נ/1).

לאחר שהתרשמתי באופן ישיר מהעדויות ובחנתי את הראיות, ואף לאחר ששמתי לנגד עיני את דבר היות עדת תביעה יחידה בתיק זה בפני בקשר עם האירוע דנן, הגעתי לכלל מסקנה שהתביעה עמדה כנדרש בנטל הוכחת המיוחס לנאשם, ומכאן שמתבקשת הרשעתו בעבירה שיוחסה לו.

לא היתה מחלוקת בפי הנאשם על כי בכיוון נסיעתו אכן היה מוצב תמרור 302 (תמרור "עצור") והיה מסומן קו עצירה, כתיאור השוטרת.

השוטרת ציינה היכן עמדה סטטית בתצפית (ברח' התקומה מס' 38) והנאשם תיאר בעדותו כי השוטרת אמרה לו לדבריו לעצור כאשר היה הוא במרחק של כ- 10 מטרים אחרי שפנה ימינה. רוצה לומר שמעדותו של הנאשם עצמו עולה כי השוטרת עמדה בסמיכות רבה למקום.

הנאשם בחר להציג תמונות שצולמו לדבריו ע"י אחר (ובמועד מאוחר בהרבה מן האירוע - עת כבר נעשו שינויים בתימרור במקום), אך הנאשם לא הציג ולו תמונה אחת שיש בה כדי לנסות לסתור כי ממקום עמידתה הנטען של השוטרת (ליד בית מס' 38 ברח' התקומה) יכולה היתה היא לראות כנדרש את כל הרלבנטי לאכיפה.

טענת ההגנה של הנאשם ולפיה השוטרת לא היתה כלל בעלת שדה ראיה ממקום עמידה, לא נתמכה אם כך ע"י הנאשם בדרך בה בחר כתימוכין.

השוטרת עשתה עלי רושם מהימן בעדותה.

לא מצאתי כי בחקירה הנגדית הקצרה שניהל הנאשם ביחס לשוטרת עלה בידיו לסתור את דבר גירסתה. (יצויין אגב שלנאשם הוסברה בסבלנות רבה במהלך הדיון חשיבותה ומשמעותה של חקירה נגדית וגם ניתנה לנאשם הזדמנות להפנות אל השוטרת כל שאלה רלבנטית בחקירה נגדית וללא כל הגבלת זמן).

לענין תצפיתה של השוטרת אף ייאמר כי מדובר היה באירוע אכיפה בשעות יום (בשעה 10:15 בבוקר).

אף לא נסתר כי נשמר קשר עין רצוף ע"י השוטרת עד לעצירת הנאשם על ידה.

הנאשם נאלץ להודות בחקירתו הנגדית כי למעשה לא ראה הוא את השוטרת אלא רק לראשונה בשלב שבו כבר הורתה לו לעצור לאחר שביצע כבר את הפניה ימינה בצומת.

ובמילים אחרות: אין הנאשם יכול אם כך להעיד היכן היתה השוטרת ולאן היתה תשומת ליבה של השוטרת בעת הרלבנטית – דהיינו בעת שבה היה הוא עם מכוניתו עוד באיזור קו העצירה לפני הכניסה לצומת ולפני ביצוע הפניה ימינה בצומת.

אני נותן אמון בעדות השוטרת כי באם לא היה לה כלל שדה ראיה (כגירסת הנאשם) אזי לא היתה מבצעת כלל אכיפה, וכן נותן אני אמון בעדותה על כי לו היה לה אפילו ספק קל , לא היתה היא כלל מעכבת את הנאשם.