מדינת ישראל נ' סולטאן(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר דיוני, בביצוע עבירות של דרישת נכס באיומים לפי סעיף 404 רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: חוק העונשין], גניבת רכב לפי סעיף 413ב'(א) לחוק העונשין, נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) + 38(2) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רשיון לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) + 39א' לפקודת התעבורה והפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

2.כתב-האישום המתוקן מתאר אירוע חמור ומתמשך שהתרחש ביום 13.3.10, כשהמתלוננת נסעה ברכבה ברחוב טשרניחובסקי בכפר-סבא. בעודה ממתינה ברמזור אדום, פתח הנאשם – אשר היה בגילופין – את דלת הרכב, נכנס לתוכו והתיישב במושב הנוסע, אמר למתלוננת שהוא רוצה טרמפ לצומת עלייה ושאל אותה היכן היא מתגוררת. כשהגיעו לאותה צומת, עצרה את הרכב ודרשה מהנאשם שיירד תוך פתיחת דלת הנוסע. הנאשם סירב, סגר את הדלת ודרש ממנה שתמשיך בנסיעה לכיוון טירה, המתלוננת המשיכה בנסיעה וכשעצרה את הרכב ברמזור אדום דרשה מהנאשם, שוב, לרדת מהרכב. בהמשך, דרש הנאשם שתבצע פניית פרסה, המתלוננת פעלה כדרישתו, אז דרש ממנה שתוריד את חגורת הבטיחות ותצא מהרכב. המתלוננת אכן עזבה את המפתחות, לקחה את תיקה ונמלטה מהרכב. הנאשם עבר למושב הנהג, נסע ברכב, ובהמשך – לאחר שכוחות משטרה קיבלו דיווח על האירוע, הבחינו שוטרים בנאשם נוהג ברכב בטירה; הוא בתגובה ביצע פניית פרסה, האיץ מהירות נסיעתו תוך שהשוטרים כורזים לו לעצור ובהמשך נסע לאחור ברכב, נגד כיוון התנועה.

3.בטרם הטיעונים לעונש, הנאשם נשלח לקבלת תסקיר חובה בעניינו, אשר אכן נתקבל לקראת ישיבת יום 9.6.11 ובו המלצה לשלב את הנאשם בקבוצה טיפולית. לענין זה ייאמר, כי באותה ישיבה אימצתי את גישת התביעה כי אין מקום לקבלת תסקיר משלים, באשר התסקיר כלל את האינפורמציה הנדרשת, ולמרות זאת, מאז, נדחתה שמיעת הטיעונים לעונש מספר פעמים בשל מחלות הנאשם ו/או בקשות שהגיעו מצד ההגנה.

4.בסופו של יום, עותרת ב"כ המאשימה למצות את הדין עם הנאשם, בשל הנסיבות לחומרה של האירוע. אין המדובר בגניבת רכב "רגילה" - אלא, הנאשם בעת היותו בגילופין, נכנס לרכב שעמד ברמזור אדום ובו אישה לבדה, בהמשך לא נענה לבקשותיה לצאת מהרכב – כשבסופו של האירוע היא זו שנמלטה מהרכב, ולאחר מכן סיכן הנאשם את המשתמשים בדרך, הכל תוך גניבת הרכב. הדגישה את הנפיצות של תופעת גניבת הרכב, החמורה פי כמה בעניינו של הנאשם – נוכח התנהלותו מול המתלוננת, כשהסיכון הגדול הוא במפגש אלים שיכול להיגרם בין עובר העבירה לקורבן, כפי שאירע בפועל במקרה זה, וכן לאור עברו התעבורתי באשר נדון בגין שני אירועים של נהיגה בהשפעת אלכוהול. למרות הנסיבות הקשות והנסיון לטיפול, אך לאור העבירות הקשות בהן הורשע, מבוקש למצות את הדין עם הנאשם ולהשית עליו מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

5.הסניגור ביקש להדגיש את נסיבותיו האישיות של הנאשם, שהינו בחור צעיר אשר סבל ממצוקה סביב פטירת אימו מסרטן בסמוך לאירוע. הזכיר, כי המדובר בנאשם ללא עבר פלילי, שאינו בעל דפוסים עברייניים, עובד בצורה מסודרת לשביעות רצון מעסיקיו בעיריית רעננה, שינה אורחות חייו מאז מעצרו והתחזק מבחינה דתית. באשר לרקע לביצוע העבירה תיאר, כי הנאשם הפעיל שיקול-דעת פסול בעודו בגילופין, וכל רצונו היה להגיע הביתה. הדגיש את גילו הצעיר ואת העובדה שלא התאפשר לנאשם להשתלב בטיפול, כשלדעתו המדובר בנאשם בר-שיקום. בנוסף הזכיר, כי הנאשם שהה למעלה מחודש וחצי מאחורי סורג ובריח, שהה תקופה בתנאים מגבילים לרבות באיזוק מבלי שדווח על הפרות, ולא חזר לסורו. על כן, עתר הוא לשקול להפנות את הנאשם בשנית לשירות המבחן, ולחילופין – להטיל עליו מאסר שיוצה בדרך של עבודות שירות לצד ענישה טיפולית נלווית.

6.במסגרת הראיות לעונש, ביקש אביו של הנאשם לומר, כי בנו מעולם לא התנהג בדרך עבריינית, כיום שומר על מסורת, הפסיק לשתות, וכן תיאר את השפעת מות האם עליו. ביקש להימנע משליחת בנו אל מאחורי סורג ובריח.

הנאשם, בדברו לבית-המשפט, ביקש להתנצל על מעשיו, הודה כי טעה, חזר על כך כי כיום הינו אדם מאמין ועובד – אדם שעבר שינוי באורח חייו.

7.מהתסקיר שהוגש למדתי אודות נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, שהינו רווק בן 21, בוגר 12 שנות לימוד ללא תעודת בגרות, אשר לאורך השנים התקשה להסתגל למסגרות בית-ספריות. אימו של הנאשם נפטרה לפני כשנה בעקבות מחלה ממארת. בשנים האחרונות, חלה התדרדרות ברמת תפקודו התעסוקתי והמשפחתי-חברתי. מות אימו תרם להעמקת המצוקה עימה התמודד ולהתדרדרות נוספת במצבו תוך צריכה מוגברת של אלכוהול, ולהתרשמות קצין המבחן, מעורבותו בעבירות משקפות הסלמה בהתדרדרות במצבו ואי-היענות לגבולות המוסר והחוק. בתחילת הקשר עם שירות המבחן טשטש את חומרת העבירות תוך ששלל כוונה לאיים על המתלוננת והיה ממוקד בעובדה שלא תקף אותה פיסית. בהמשך, התחבר יותר לחומרת עמשיו, כשמייחס הוא את התנהגותו הבעייתית להיותו תחת השפעת אלכוהול באותה עת.

קצין המבחן מציין, כי בחודשים האחרונים בטרם כתיבת התסקיר (תחילת יוני 2011), ניסה הנאשם לערוך שינוי באורח חייו תוך הבעת נכונות לקבלת הכוונה וטיפול במצבו הרגשי, אך כאמור, בקשת הדחיה של שירות המבחן אשר התבססה על כך, לא נתקבלה על-ידי.

8.הצדק עם ב"כ המאשימה, כי נסיבות האירועים והעבירות מחייבות מתן מעמד בכורה לשיקולי גמול באמצעות הטלת ענישה מוחשית מאחורי סורג ובריח. במוקד העבירות מצויה הפגיעה במתלוננת – הקורבן – אשר רכבה נגזל ממנה בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר אדם זר, המצוי בגילופין, נכנס לרכבה ומאלץ אותה לנהוג כברת דרך. ניתן לתאר את האימה שאחזה בה, עד אשר נאלצה לעזוב את מפתחות הרכב, לקחת את תיקה ולהימלט מן הרכב, כשהנאשם ממשיך לנסוע ברכב תוך גניבתו. וכאילו לא די בפגיעה באשה אשר ישבה לבדה ברכבה וברכושה – הרי שהנאשם סיכן את המשתמשים בדרך באופן ממשי, בעודו נוהג בשכרות, מבלי שהינו מורשה נהיגה ואף נוסע בניגוד לכיוון התנועה.

לחומרה יש להוסיף עוד, כי אין זו הפעם הראשונה בה נוהג הנאשם בשכרות, כפי שעולה מהרישום התעבורתי.

9.אמנם, קיימים מספר שיקולים לקולא – הכוללים את הודאת הנאשם ולקיחת האחריות על המעשים בפני בית-המשפט, העובדה כי המדובר בנאשם צעיר, יליד 1990, ללא עבר פלילי, בעל נסיבות משפחתיות לא קלות, אשר לאחר תקופת מעצר בת חודש ומחצה, שהה אף תקופה ממושכת בתנאים מגבילים מבלי שדווח על הפרות. עם זאת, אין בשיקולים הללו כדי להטות את הכף לטובת הטלת ענישה סלחנית אשר אינה מצויה בהלימה לחומרת העבירות – כפי שעתר הסניגור, אלא יילקחו הם בחשבון לצורך קציבת תקופת המאסר הראויה.

10.לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

16 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו מיום 13.3.10 - 15.4.10.

מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירות בקשר לרכב לפי סימן ה'1 לפרק י"א לחוק העונשין למעט עבירה של החזקת כלי פריצה ו/או עבירה של דרישת נכס באיומים לפי סעיף 404 לחוק העונשין ו/או עבירה של נהיגה בשכרות ו/או עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה; מאסר על תנאי של 5 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירות של נהיגה בקלות ראש ו/או עבירה של הפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

על הנאשם לשלם למתלוננת (ע"ת/1), פיצוי בסך של 4000₪. סכום זה יופקד בקופת בית משפט עד ליום 1.4.12, והמזכירות תעבירו למתלוננת.

ב"כ המאשימה תעדכן את המתלוננת אודות הפיצוי שנפסק.