מדינת ישראל נ' סוואן(עציר)

החלטה

רקע כללי

כנגד הנאשם תלוי ועומד כתב אישום המייחס לו קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. על פי הנטען ביום 5.12.11 הציג הנאשם, נתין זר מסין, בפני המתלונן, שאף הוא נתין זר מסין, מצג כוזב, שעל סמכו הלווה המתלונן לנאשם סכום כולל של כ - 800,000 ₪. הנאשם לא כפר בכך שהמתלונן אכן מסר לו את הכסף, וכי הוא חב לו את הסכום שפורט לעיל, אך טען כי לא היה מצג כוזב, וכי מדובר במחלוקת אזרחית ולא במרמה פלילית.

כדי לבסס את הנטען בכתב האישום העידה המאשימה בפרשת התביעה את המתלונן ופועלים סיניים שמסרו לנאשם כספים באמצעותו, והגישה את הודאת הנאשם (ת/3- ת/3ב).

בתום פרשת התביעה, ובטרם פרשת ההגנה, העלה ב"כ הנאשם עתירה לפסילת הודאת הנאשם שהוגשה, מכוח עקרונות הפסלות הפסיקתיים, בשל פגיעה בזכות ההיוועצות בעורך דין טרם גביית ההודאה ובמהלכה. ב"כ המאשימה טענה בתגובה באותו דיון כי יש לדחות את הטענה על הסף בשל עיתוי העלאתה, ולגוף העניין בהעדר עילה לפסילת ההודאה.

אקדים ואציין כי בפסיקה שדנה בטענת פסלות הודאה לפי עקרונות הפסלות הפסיקתיים, לא נקבעו כללים ביחס לאופיו של הליך בירור טענת הפסלות הפסיקתית, לרבות שאלת עיתוי העלאת הטענה ועיתוי בירור הטענה, נטלי ההוכחה וכיוצא בזאת. נושאים אלה שעשויה להיות להם השפעה מהותית על תוצאת ההליך, כך נקבע, ילובנו ויוגדרו ממקרה למקרה.

בהחלטה שניתנה בדיון קבעתי שיש מקום לבירור הטענה, אף שנטענה בשלב מתקדם, והוריתי על שמיעת עדים וראיות מטעם שני הצדדים בנוגע לטענת הפסלות, במתכונת דומה למשפט זוטא. בשל מעמדה המרכזי הפוטנציאלי של ההודאה במארג הראיות, והעובדה שלצורך בירור הטענה נדרשה שמיעת עדים קונקרטיים, ששמיעתם לא נדרשה לצורך ההליך העיקרי (מלבד הנאשם), מצאתי לקבל את עתירת הסניגור שנושא קבילות ההודאה יוכרע בטרם תחל פרשת ההגנה.

המאשימה העידה מטעמה את רנ"ג יונה בצ'ינסקי גובת ההודאה (להלן: "החוקרת"), גב' פנג-פנג מתורגמנית לשפה הסינית אשר תרגמה את החקירה בזמן אמת (להלן: "המתורגמנית") ורפ"ק צור ענבר הקצין האחראי על החקירה (להלן: "הקצין האחראי"). מטעם ההגנה העיד הנאשם.

בטרם אדרש לעניינו של הנאשם שלפניי, יש מקום לעמוד על משמעותה של זכות ההיוועצות בעורך דין, ועל הנפקות של הפרת הזכות בכל הנוגע לפסילת הודאות.

זכות ההיוועצות בעורך דין

קולמוסים של דיו נשפכו בעניין מעמדה של זכות ההיוועצות בעורך דין, תכליתה, טעמיה וחשיבותה. זכות ההיוועצות הוכרה כזכות מרכזית בחוק ובפסיקה, אשר למרות שאינה מנויה כאחת הזכויות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, היא נתפשת בפסיקה כזכות חוקתית הקשורה בטבורה לזכויות המהותיות של חשודים, ומהווה חלק אינטגרלי מהזכות להליך הוגן.

ההיוועצות בעורך דין נועדה להבטיח שהחקירה תיערך כשהחשוד - העצור (להלן: "החשוד") מודע הלכה למעשה למשמעות של חקירתו, להשלכות החקירה, למעמדו כחשוד בעבירה, ולזכויות הנגזרות ממעמד זה, ובהן זכות השתיקה, על מנת שיוכל לכלכל את צעדיו בחקירה בהתאם.

בבסיסה של זכות ההיוועצות ניצבות מן העבר האחד, ההכרה בחיוניותו של הייעוץ לשם שמירה על זכויות החשוד בסיטואציה המורכבת של חקירה פלילית, ומן העבר השני, ההכרה ביכולתו של עורך הדין להוות גורם מפקח על תקינות ההליך והגינותו.

לצד הפרשנות לה זכתה זכות ההיוועצות בהלכה הפסוקה, היא מעוגנת בחוק בשני מקורות חקיקתיים, המשליכים זה על זה.

בהתאם לסעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996 זכאי חשוד שנעצר להפגש עם עורך דין ולהיוועץ בו. ס"ק (ב) מורה כי:

"ביקש עצור להיפגש עם עורך דין...יאפשר זאת האחראי על החקירה, ללא דיחוי".

באותו סעיף מפורטות הוראות הנוגעות לסמכותו של קצין ממונה להורות בכתב על דחית הפגישה עם עורך הדין מטעמים של צרכי חקירה, שיבוש מהלכי חקירה, סיכול פשע ושמירה על חיי אדם, הכל כמפורט בס"ק (ד) – (ו).

מן הזכות למפגש היוועצות עם עורך דין, נגזרת חובתו של הקצין הממונה העוצר אדם להעמידו באופן מיידי על זכותו להיפגש עם עורך דין, וזכותו להיות מיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית, באותם מקרים שהוא זכאי לכך.

סעיף 19 לחוק הסנגוריה הציבורית, תשנ"ו – 1998 מסדיר אף הוא את חובת מתן ההודעה לעצור בדבר אפשרותו לבקש מינוי סניגור ציבורי ככל שהוא זכאי לכך לפי חוק, וזאת בהקדם האפשרי.

כעולה מן המקובץ, זכות ההיוועצות היא זכות מרכזית בחשיבותה. מחמת אופייה ומעמדה נקבעה בחקיקה חובת גורמי המשטרה להודיע על עצם קיומה של הזכות, גם למפגש וגם לייצוג ציבורי, וכן החובה לאפשר את מימושה של זכות זו בדרך של מתן אפשרות למפגש עם עורך דין והיוועצות בו, בכפוף לסייגים שפורטו לעיל.