מדינת ישראל נ' סואעד

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של אי קיום דרישה, אי הגשת דין וחשבון ודוח וידיעה לא נכונים.

הנאשם עבד בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בעבודות קבלנות בניין .

מכתב האישום עולה כי במהלך השנים 2004-2006 ביצע הנאשם עבודות שונות בסך כולל של כ- 200 אלף ₪, אותן לא כלל בספרי הנהלת החשבונות שלו ולא דיווח עליהן לפקיד השומה, כל זאת במטרה להתחמק מתשלום מס הכנסה.

עוד הודה הנאשם, כי חרף דרישות כדין, לא הגיש עד למועד הגשת כתב האישום דוחות שנתיים ביחס למועדים הרלוונטיים לכתב האישום, וכן לא הגיש הצהרת הון שנדרשה ממנו ביחס לשנת 2003.

במסגרת ההסדר הוסכם כי התביעה תבקש לגזור על הנאשם עונש של שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות בכפוף לחוו"ד הממונה, ועונשים נלווים, בעוד הסנגור יטען באופן חופשי.

עוד הודיעו הצדדים כי ההסדר מותנה בהסרת המחדל בדרך של הסדר תשלומים.

הנאשם כבן 29 ואין לחובתו עבר פלילי.

טיעוני הצדדים לעונש

התובעת מבקשת להטיל על הנאשם את העונש המרבי במסגרת ההסדר- שישה חודשי עבודות שירות, וכן להטיל עליו מאסר על תנאי מרתיע וקנס כספי גבוה.

התובעת מדגישה את חומרת עבירות המס, הקלות לביצוע וקשות ללכידה, ואת השפעותיהן על הציבור כולו, תוך שהיא מפנה לפסיקת בית המשפט העליון בדבר מדיניות הענישה המחמירה שיש לנקוט כלפי עברייני המס הגוזלים את כספי הציבור.

לדבריה, הנאשם הפגין זלזול בוטה ברשויות המס, התעלם במשך שנים מדרישת הרשויות לעריכת דו"חות ולא דיווח על הכנסותיו, כשדרישות חוזרות ונשנות שנשלחו אליו בעניין זה לא הועילו, ורק הגשת כתב אישום פלילי הביאה להסרת מחדליו.

לטענתה, הסכימה התביעה להגביל עצמה לעונש שיעמוד על שישה חודשי מאסר בעבודות שירות בלבד לאור העובדה כי הנאשם הסיר מחדליו, הגיש דוחות וערך הסדר תשלומים עם רשויות המס ביחס להכנסות שהשמיט, כמו גם לאור העובדה כי אין לחובתו עבר פלילי.

הסנגור מבקש להקל עם הנאשם, ולהסתפק במאסר על תנאי וקנס מינימאלי בלבד.

לטענת הסנגור, הנאשם הינו אב צעיר למשפחה עם ילד חולה, ומפרנס יחידי, אשר הביע חרטה על מעשיו, ואף הסיר את המחדל במלואו.

הסנגור טוען עוד כי כתב האישום תוקן לקולא, כך שנמחקו ממנו עבירות הפשע והוחלפו בעבירות עוון, ובנסיבות אלה, אין להטיל על הנאשם עונש מאסר.

הסנגור מעלה בטיעוניו מעין טענת הגנה מן הצדק לעניין העונש. לדבריו, רשויות החקירה לא הבהירו לנאשם את זכותו לבקש את המרת הגשת כתב האישום נגדו בתשלום בכופר, במיוחד לאור העובדה כי לא היה מיוצג אותה שעה על ידי עורך דין, ובכך נמנע ממנו לממש את זכותו על פי סעיף 221 לפקודת מס הכנסה. הדבר מלמד, לטענתו, על אכיפה בררנית הפוגעת קשות בעיקרון השוויון. עוד מדגיש הסנגור, כי בשל סכום החשבוניות הנמוך - פחות מחצי מיליון ₪, היה לנאשם סיכוי גבוה מאוד לזכות בהסדר כופר, ולהימנע מכל ההליך המשפטי בבית המשפט.

טענה חלופית אותה טוען הסנגור הינה כי במהלך חקירתו, לא הובהרה לו זכותו להיוועץ עם עו"ד ואילו היה מודע לזכות זו, היה שומר על זכות השתיקה לפחות. לטענת הסנגור, זכות ההיוועצות עם עו"ד מקבלת משנה תוקף בתחום עבירות המס מאחר ובתחום זה לנאשם מוענקת הבחירה להימנע מהליכים משפטיים פלילים באמצעות פנייה למסלול הכופר שמוסדר בסעיף 221 לפקודת המס.

עוד מגיש הסנגור העתק מרשימת שיקולי הטלת הכופר שפורסמו על ידי היועץ המשפטי לממשלה ביום 17.10.04, לקט מהחלטות ועדות הכופר אשר פורסמו ומהם ניתן לראות בבירור כי חשודים רבים אשר ביצעו עבירות לפי סעיף 220 לפקודת המיסים, ואף בנסיבות חמורות יותר מאלה של הנאשם, קיבלו הזדמנות לבקש המרת ההליך הפלילי נגדם בתשלום כופר. בסופו של יום נעתרה רשות המיסים לבקשתם והוטלו עליהם קנסות בסכומים קטנים יחסית. כן הפנה לפסיקה מקלה וביקש ללמוד ממנה לעניין מרשו.

בתגובתה לטיעוני הסנגור, מבקשת התובעת לדחות על הסף את טענתו בדבר הגנה מן הצדק.