מדינת ישראל נ' סהואני

הכרעת דין

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו ביום 31.03.12 בשעה 17:50 לערך, ברחוב מאי – עין דור חיפה, נהגה ברכב ולא צייתה לתמרור 401 המוצב במקום, בכך שנכנסה לדרך בניגוד להוראות התמרור האמור ונסעה בכיוון הנגדי לתנועה בכביש חד סטרי וזאת בניגוד לתקנה 37 לתקנות התעבורה.

הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום, וטענה שלא ביצעה את העבירה המיוחסת לה.

השוטר עורך הדו"ח, רס"ב נפתלי יצחק, העיד בפני ביהמ"ש, כי במועד הנקוב בכתב האישום נסעה הנאשמת כשהיא לבדה ברכב מכיוון רחוב מאי הישר לרחוב הנאמנים הנמצא ממולו, שהינו כביש חד סטרי ומכיוון שנעשו באזור עבודות בכביש, הוצב שם תמרור 401 המזהיר כי הכביש סגור לשני הכיוונים. השוטר הבחין בנאשמת, עצר אותה והסביר לה את מהות העבירה ובתגובה הנאשמת מסרה כי אין לה מה להגיד לעניין זה.

הנאשמת טענה כי נסעה מרחוב עין דור ופנתה שמאלה לכיוון רחוב הנאמנים, שם גרה דודתה, וכי זו דרך בה היא נוסעת שנים רבות ויודעת בוודאות כי הכניסה לרחוב מותרת מה גם שלטענתה לא הוצב במקום תמרור שאומר אחרת אלא התמרור היחיד שהיה שם הינו תמרור האומר כי יש עבודה בכביש.

לפי הוראות תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה, עובד דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור, אולם תהיה לו הגנה טובה באם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין. הנטל להוכיח זאת מוטל על כתפי הנאשם.

הנאשמת הציגה בפני מסמך מהעירייה אשר לא מוכיח את הנטען על ידה, שכן מדובר במסמך המתייחס לרחוב עין דור – חשבון ואילו בדוח המיוחס לנאשמת, העבירה בוצעה ברחוב מאי – עין דור. בנוסף לכך הנאשמת הציגה את מפת האזור המדובר. אין בראיות שהציגה הנאשמת כדי לסתור את התמרור המוצב במקום או להוכיח את צדקת טענותיה.

בנוסף, לאחר שבחנתי את גרסתו של השוטר בפניי ואת גרסתה של הנאשמת בפניי, מצאתי להעדיף את גרסתו של השוטר, אותה אני מוצא אמינה ומהימנה, וזאת לאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה להלן נימוקיי לכך.

השוטר תיאר בצורה ברורה ועניינית את נסיבות האירוע ואת השתלשלות הדברים לעניין כיוון נסיעתה של הנאשמת ואת מיקומו בכל הנוגע ליכולתו להבחין בביצוע העבירה. התרשמתי כי השוטר מתאר את הדברים כהווייתם. יצוין, כי במהלך הדיון, על מנת לעמוד היטב על טענות הצדדים, ובכדי שהדברים יהיו ברורים ונהירים לנאשמת, התבונן ביהמ"ש יחד עם השוטר, הנאשמת והתביעה ברחוב המדובר, בנתיב הנסיעה הנטען על ידי הנאשמת ובנתיב הנסיעה הנטען של השוטר, כאשר הבחין בביצוע העבירה וכל זאת באמצעות "מפות גוגל". כאמור, השוטר ציין את נתיב נסיעתו והבהיר אחת לאחת כיצד הבחין בנאשמת כשהיא נוסעת בניגוד לכיוון התנועה ובניגוד לתמרור ברור ומאיר עיניים המוצב במקום, דבריו היו מקובלים ואמינים בעיני בית המשפט ולא נסתרו בחקירה הנגדית.

בניגוד להתרשמות החיובית שעלתה מעדותו של השוטר, התרשמתי באופן עגום למדי מעדותה של הנאשמת. היא הבהירה כי ראתה את השוטרת לראשונה כאשר הוא רשם לה את הדוח ולפני כן לא הבחינה בו בכלל, היא לא יכלה לשלול גרסתו, כי נסע אחריה והבחין בה וכדבריה: "אני לא יודעת אם השוטר היה אחרי, איך שעצרתי את האוטו הוא בא אחרי" (עמ' 2 שורות 22-23 לפרוטוקול). התרשמתי שהנאשמת מנהלת את התיק בגלל שהיא נהגת חדשה ודברים אלה נרמזו במהלך עדותה (עמ' 3 שורה 1 ו-5 לפרוטוקול). כשעצר אותה השוטר ובניגוד מוחלט למה שאמרה בביהמ"ש, לא אמרה לו מילה וחצי מילה, ביחס לתמרור שבמקום, אלא מילאה פיה מים. לדברי הנאשמת, הייתה בהלם, הואיל ואיננה רגילה בקבלת דוחות, אלא שביהמ"ש התרשם שלא מדובר בנאשמת שאינה ורבאלית דיה או שאיננה יכולה להגיב. בביהמ"ש התנהגה הנאשמת באופן כזה אשר מלמד כי לו הייתה בפיה טענה כלשהי כלפי השוטר, לרבות העדר קיומו של תמרור, או הצדקה כלשהי לטענותיה, היא הייתה אומרת אותה בפניו, ללא כל מורא.

לפיכך, ומאחר ומצאתי את עדותו של השוטר מהימנה בעייני והיא לא נסתרה בחקירה הנגדית ובשים לב להעדר הנימוק ביחס לגרסתה של הנאשמת, הנני קובע כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את עובדות כתב האישום ומרשיע את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה.

אני קובע את התיק לשמיעת טיעונים לעונש ליום 12.6.13, בשעה 09:00.

המזכירות תשלח לצדדים העתק הכרעת הדין ותזמנם בהתאם.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"ג , 05 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: