מדינת ישראל נ' סבן

הכרעת דין

האישום:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 15.4.13, בשעה 10:20, נהג באופנוע מ.ר 1622279 בכביש 2 ק"מ 34 מכיוון יקום עד מחלף נתניה בקלות ראש בכך שבדרך בינעירונית עקף דרך שטח הפרדה ובשמיניות בין כלי רכב תוך סיכון משתמשי הדרך במהירות בלתי סבירה בהתאם לתנאי הדרך, בניגוד לסעיף 62 לפקודת התעבורה.

הכפירה

הנאשם כפר במיוחס לו למעט בנהיגה.

פרשת התביעה:

מטעם התביעה העידו: רס"ב אבי בן עמי, אשר ערך הזמנה לדין וכתב האישום ת/1, תרשים ת/2, מזכר ת/3 וטופס החתמה ת/4, העיד כי הנאשם עקף לפחות שלוש פעמים בשטח ההפרדה המסומן בקו הפרדה רצוף (עמ' 5ש' 22), חזר על נסיבות המקרה שתיאר בת/1 ובאופן ששמר על קשר עין עם הנאשם. העד ציין כי מדובר באירוע חריג שהוא זוכר אותו במעורפל, לא זוכר צבע הקסדה, גם לא הבגדים שלבש הנהג ומרחק הנסיעה מהאופנוע, שלל אפשרות של כלי דו גלגלי נוסף בשטח, העבירה בוצעה מק"מ 34-43 ושהנאשם נעצר לפני מחלף נתניה. העד הסביר את אופן רישום הדו"ח מערכת "הדס" ואפשרות הוספת פרטים לאחר הוצאת הדו"ח, והעיד ושלא מדד את מהירות האופנוע.

ביחס ל ת/2 הסביר כי התרשים הוא סטטי ומתאר את מהלך ביצוע העבירה של הנאשם ומסלול האופנוע, הוא צייר את עצמו בתחילת ביצוע העבירה, כך שלא ניתן לראות בתרשים את יצירת קשר העין להבדיל מסרט נע. לבסוף, שלל אפשרות של רכב שהסתיר לו את האופנוע וחזר על כך שהיה לו קשר עין רצוף.

פרשת ההגנה

הנאשם שבחר להעיד סיפר כי במועד העבירה יצא מת"א בשעה 09:40 לכיוון צפון לצורך השתתפות בטקס אזכרה של יום הזיכרון, שאמור היה להתקיים בשעה 11:00 בבית העלמין הצבאי בחיפה, יצא מוקדם באותו היום כי נסיעה לחיפה ביום שכזה לוקחת לו כ 55 דקות. כמספר ק"מ לאחר גשר סלקום בין מחלף פולג למחלף נתניה, נסע בנתיב השמאלי מתוך שלושה נתיבים, הרכב שנסע בנתיב האמצעי סטה לנתיב השמאלי בלי לאותת, כתוצאה מכך נאלץ לסטות לשול השמאלי שיש פס הפרדה לבן עם קיר הפרדה, שאם לא כן היה מתנגש ברכב שהיה מימינו או לחילופין היה בולם בלימת פתע, לכן התחמק מהרכב, עקף אותו והמשיך בנסיעה. מיד לאחר מכן שמע צופר בסירנה, הסתכל ימינה וראה ניידת סמויה שסמנה לו לעצור. העד אישר כי באותו תאריך התנועה היתה עמוסה, הוא נסע באופנוע סוזוקי גלידיס 650, 33 כ"ס, בצבע שחור, והסביר לשוטר שניסה להימלט מתאונה, וכי האופנוע שלו מוגבל ולא מגיע למהירות כזאת.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את הראיות בתיק, שמעתי את עדויותיהם של עד התביעה והנאשם, התרשמתי מהופעתם בפניי והזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחידה במשפט הפלילי מצאתי כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את יסודות העבירה ואנמק.

הנאשם אינו חולק בזמן ובמקום.

עד התביעה רשם במזכרים שערך והעיד בצורה ברורה כי העבירה בוצעה במהלך 9 ק"מ מק"מ 34 עד 43 והנאשם נעצר בצד במחלף נתניה בק"מ 43 (ראה עמ' 13 ש' 10 ו 16), כך שאין מקום לטענות ב"כ הנאשם בעניין זה.

העד תיאר מילולי בתרשים את מהלך ואופן נסיעתו של הנאשם בקטע האמור לעיל. הן מהתרשים והן מעדותו של העד עולה כי היו כלי רכב נוספים על הכביש (ראה ת/1 ו ת/2 ועדותו של השוטר עמ' 8 ש' 10).

הנאשם עצמו אף אישר כי התנועה בכביש הייתה עמוסה (עמ' 17 ש' 20 ועמ' 18 ש' 6).

בנוסף, השוטר ציין כי שמר על קשר עין עם הנאשם ולא היו אופנועים אחרים, כך למשל, בת/3 רשם כי "הרוכב היה לבד לאורך כל הדרך, היה בודד ולא היו אופנועים אחרים מרגע זיהוי העבירה ועד לעצירתו".

השוטר אף ציין באופן מפורט את נסיעתו של הנאשם בכך שעקף מזה כשלוש פעמים בשטח הפרדה המסומן בקו הפרדה רצוף לבן, כשהוא מעלה אבנים, אבק ושברי זכוכיות על כלי הרכב שנעקפו וסטו ימינה לאחר שנבהלו כתוצאה מהעקיפה.

התרשמתי כי השוטר תיאר את אשר התרחש הרי תיאור שכזה איננו יכול להיות פרי דמיון של השוטר.