מדינת ישראל נ' סבן

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו כי נהג ברכב בזמן פסילה, עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף עבירה על סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970.

מכתב האישום עולה כי בתאריך 19.09.08 בשעה 00:32 או בסמוך לה נהג הנאשם ברכב פרטי מ.ר 20-748-27 (להלן:"הרכב") בכביש 443 לכיוון מערב וזאת לאחר שבתאריך 18.08.08 הפקיד את רישיון הנהיגה שלו במשרד הרישוי למשך 3 חודשים עקב פסילתו על ידי משרד הרישוי בגין צבירת נקודות, לפי כך הנאשם נהג ברכב ביודעין כי פסול לנהיגה ובנסיבות אלה נהג ברכב ללא ביטוח תקף.

בישיבת ההקראה שהתקיימה בתאריך 06.03.11 כפר הנאשם בעובדות כתב האישום וטען "כשהפקדתי את הרישיונות במשרד הרישוי בנתניה ואני ביקשתי הקלה בעונש לחודש כי זה פרנסה, הפקידה אמרה שהיא תחזור אלי, אחרי זה קיבלתי רישיון חדש בדואר ואני הבנתי כי העניין טופל, שהשוטר עצר אותי הייתי עם רישיון חדש ביד, זה חוסר תקשורת בין משרד הרישוי למשטרה"

פרשת תביעה:

מטעם המאשימה העידה :

-שביט מלאכי זוארץ (להלן:ע"ת/1) עובדת משרד הרישוי ערכה והגישה תע"צ ת/1, טופס הפקדת רישיון נהיגה ומבחן עיוני ת/2, העתק רישיון נהיגה ת/3.

הוגשה בהסכמת הצדדים :

-הודעה שנערכה ע"י שי אלגרבלי (שוטר).

ע"ת/1:

סיפרה שבתאריך 18.08.08 רישיון הנהיגה של הנאשם הופקד למשך 3 חודשים וסטאטוס רישיון הנהיגה שלו במועד האירוע היה כפסול נהיגה. העדה הסבירה שבמהלך שנת 2008 משרד הרישוי עבר תקינה לגבי הטפסים ויתכן שבתקופה זאת או בסמוך לה הודפסו לכל תושבי הארץ כרטיסים חדשים (רישיונות) בהתאם לתקנות החדשות אולם מבחינת משרד הרישוי הנאשם היה פסול ואסור היה לו לנהוג ברכב.

הנאשם ויתר על זכותו לחקור את עדת התביעה חקירה נגדית וזאת לאחר שהוסברה לו המשמעות על כך.

פרשת הגנה:

הנאשם:

טען בחקירתו שנהג בתום לב מאחר והוא הגיש בקשה למשרד הרישוי להקל בעונשו (במשך תקופת הפסילה) ולאחר מכן קיבל את רישיון הנהיגה לביתו ולכן סבר שבקשתו נענתה ,כמו כן טען שהוא לא אמור להיענש בגלל טעות של משרד הרישוי.

בחקירתו הנגדית אישר שנהג במקום ובמועד האירוע, כמו כן אישר שחודש לפני האירוע הוא ניגש למשרד הרישוי והפקיד את רישיון הנהיגה למשך כ-3 חודשים ואף נאמר לו שהוא פסול נהיגה לתקופה זו. הנאשם השיב שנאמר לו במשרד הרישוי שהתנאי לקבלת רישיון הנהיגה בתום השלילה הוא לעשות תיאוריה אולם לטענתו רק לאחר שהוא נעצר הוא הבין שעליו להשלים פסילה של חודשיים נוספים ורק לאחר מכן לגשת למבחן התיאוריה וחזר על טענתו שהוא סבר שהקלו בעונשו ולכן אין צורך לעשות את מבחן התיאוריה.

לאחר ששמעתי את עדותו של הנאשם ועדותה של עדת התביעה, ולאחר ששקלתי את טענותיהם, התרשמתי מהופעתם בבית המשפט, הגעתי למסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר.

הנאשם אינו חולק על כך שנפסל לתקופה של 3 חודשים והפקיד את רישיונו, טענתו העיקרית של הנאשם הוא שקיבל רישיון נהיגה בדואר בחלוף חודש מיום ההפקדה של הרישיון במשרד הרישוי ועל כן סבר כי מותר לו לנהוג מאחר והקלו עימו בהתאם לבקשה שהגיש.

דוחה אני טענה זאת מכול וכול, הנאשם לא הציג העתק מבקשתו להקל עימו בדבר אורך תקופת השלילה וזאת לאחר שבהודעה שנגבתה ממנו ע"י השוטר בעת האירוע השיב הנאשם שהוא יוכל להוכיח שיש ברשותו מסמך המעיד שהוא אינו נוהג בפסילה ביום ראשון (בסמוך לאירוע) (שורה 25 -26 גיליון מס' 2 לת/4) המסמך לא הוצג בפני המשטרה ומעבר לכך לא בבית המשפט, כמו כן בהודעה שנגבתה ציין הנאשם בפני השוטר

"הפקידה אמרה לי כי אני אמור להיות פסול למשך 3 חודשים, אולם היא מסרה לי כי אם יש לי בעיה אוכל להגיש בקשה ואז יתחשבו בי... לאחר הבקשה שהגשתי מסרה לי הפקידה כי אני אהיה פסול רק לחודש והרישיון יועבר אלי בדואר"