מדינת ישראל נ' סביתאן(עציר) ואח'

החלטה בענין המשיב 1

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב 1 (להלן: "המשיב") עד לתום ההליכים נגדו, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו 5 עבירות סחר בסם ועבירת ניסיון סחר בסם מסוכן. הסמים נמכרו לסוכן משטרתי, ב-6 אירועים שונים מחודשים יולי-אוגוסט 2012, שווי הסמים בעסקאות האמורות עלה כדי כ-10,000 ₪.

טענות המבקשת

המבקשת סבורה כי ריבוי האישומים, קיומו של עבר פלילי קודם וחומרת הראיות, מעלים מסוכנות גבוהה מן המשיב, אשר לא יהא לאיינה בחלופת מעצר.

טענות המשיב:

ביחס לאישומים 1 ו-2 טוען ב"כ המשיב כי עובדות כתב האישום מלמדות על עבירת תיווך ולא עבירת סחר.

בעניין אישומים 3 ו-4 טוען ב"כ המשיב להפליה בין המשיב 1 למשיב 3, שכן, המשיב 1 תיווך בין הסוכן המשטרתי לבין המשיב 3, ואולם שמו של המשיב 3 כנאשם נשמט מאישום מס' 3, על אף שהוא זה שמכר את הסם.

גם בעניין אישום 6 טוען ב"כ המשיב כי מדובר בתיווך בין הסוכן המשטרתי לבין הנאשם 3, ובעניין אישום 6 טוען ב"כ המשיב שוב, שאין מדובר בעסקת סחר אלא בעסקת תיווך שלא צלחה, ולכן לכל היותר מדובר בעבירה של ניסיון לתווך.

ב"כ המשיב מציין את חלקו הזניח ,לטענתו ,של המשיב בביצוע העסקאות, העובדה לפיה המשיב מכור לסם ומעשיו באו על רקע התמכרותו והצורך בהשגת סם.

לדברי ב"כ המשיב, המשיב מעוניין להשתלב בהליך גמילה שיחזירו למוטב, מציין כי שותפיו של המשיב לכתב האישום שחלקם במעשים גדול משלו, נשלחו לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר, ואין כל מניעה להורות כן בעניינו של המשיב.

דיון

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של סחר בסם, והמקימות עילת מעצר מכוח חזקה מסוכנות הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר דין הפלילי (סמכויות אכיפה) תשנ"ו 1966.

המשיב אינו חולק על עיקר העובדות הנטענות באישומים השונים ואולם טוען כי עובדות כתב האישום, אינן מקימות עבירה של סחר בסם אלא לכל היותר עבירות של תיווך בסם.

אין זה המקום לקבוע מסמרות בטענות המשיב בעניין זה, וגם אם נכונה טענתו כי הראיות הקיימות בתיק מגיעות עד כדי עבירה של תיווך בעסקאות סמים ולא סחר בסמים, אין בכך להעלות או להוריד בשלב הנוכחי .

הפסיקה הקיימת מייחסת לעבירות התיווך בסם מידת חומרה שאינה פחותה מעבירה של סחר בסם. ראו לענין זה בש"פ 5714/03 יזהר ג'ובני נגד מדינת ישראל:

"בא-כוח העורר טען  כי העורר הינו בגדר מתווך ולא בגדר סוחר. לטעמי, אין זה מעלה או מוריד, זאת מאחר ואין לומר כי   תיווך  בעסקת סמים הינה פחותת ערך מאשר סחר בסמים, אדרבא: תיווך משמש חוליה בשלשלת, ושבירת חולייה אחת עשוייה לשבור את השלשלת כולה. (ראה בש"פ 2294/02 סלימאן אלסנע נ' מדינת ישראל, תק- על 92(2), 2105), כך שאין הבדל בין סחר בסמים לבין תיווך בעסקת סמים לעניין בחינת מסוכנות העורר  (ראה בש"פ 2179/99 טומי מלכה נ' מדינת ישראל פד"י נג(2), 187)."

כן ראו בש"פ 6666/08 דיין נגד מדינת ישראל:

"גם אם הראיות לכאורה הקיימות כנגד העורר מקימות תשתית ראייתית לכאורית להרשעתו של העורר בעבירה של תיווך בסם מסוכן ולא סחר בסם מסוכן, ואיני קובע מסמרות בעניין זה, הרי שעובדה זו אינה מעלה או מורידה לעניין מסוכנותו של העורר... אין מחלוקת על כך שהעורר שימש "חוליה בשרשרת" בעסקה המתוארת בכתב האישום, כאשר "שבירת חולייה אחת עשוייה לשבור את השלשלת כולה" [עניין ג'ובאני הנ"ל...)

לצד קביעת מסוכנות סטטוטורית התגבשה בפסיקה מדיניות לפיה בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי, יש לנקוט בדרך של מעצר עד תום הליכים, אלא במקרים חריגים המצדיקים חלופת מעצר (ראו למשל: בש"פ 7083/08 מדינת ישראל נגד אלימלך, בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נגד רחאל ג'מאל))

האם בנסיבות הענין, יש להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר?