מדינת ישראל נ' סבטליצני ואח'

החלטה

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של סחיטה באיומים, כליאת שווא, ושיבוש מהליכי משפט.

לצד כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם.

בדיון ראשון שנערך בעניינם בבית המשפט בתאריך 12/10/10 נעתרתי לבקשת ב"כ המשיבים והוריתי על שחרורם של המשיבים בתנאים מגבילים, וזאת עוד טרם התקיים דיון לגופן של ראיות.

החלטתי זו ניתנה בהתבסס על ההנחה כי קיימות ראיות לכאורה, לכל המיוחס למשיבים, ועל אף זאת סברתי כי על פניו התיק שבפני אינו מחייב מעצרם מאחורי סורג ובריח ויש להסתפק כבר בשלב זה בחלופת ביניים וזאת עד לדיון לגופה של בקשה.

על החלטתי זו לא הוגש ערר.

בדיון היום, טענו ב"כ המשיבים כי לאחר שעיינו בחומר, הרי שלמדו הם כי קיימות סתירות מהותיות בגרסת המתלונן אשר יש בהן בהכרח, כדי ללמד כי העצים את הארוע.

עוד טענו כי אותו מסמך עליו הוחתם המתלונן מלמד למעשה כי כוונתם של המשיבים ובעיקר המשיב 1 הייתה בסופו של יום לפתור את הויכוח העיסקי ולהבטיח כי כספו של המשיב 1 יוחזר אליו לאחר שסבר שהמתלונן רימה אותו.

ב"כ המשיבים הפנו לגרסאות המתלונן ועד הראיה ולעימותים שנערכו והצביעו על סתירות העולות מהן בכל הנוגע לחלקו של כל אחד מן המשיבים בארוע ובכל הנוגע לפרטי הארוע עצמו.

לצד זאת טענו ב"כ המשיבים כי בנסיבות התיק שבפנינו, אין מקום להותיר מעצר הבית המלא בעניינו ואת נוכח העובדה כי המשיבים כולם הינם אנשים נורמטיביים, אשר עשו טעות, וכיום הם מבינים את חומרתה ואין כל סיכוי כי ישובו על מעשיהם האלה.

לדבריהם אין מחלוקת כי ככל שנשקפת מסוכנות מהמשיבים עסקינן במסוכנות נקודתית בלבד למתלונן, וככזו ניתן לאיינה על דרך הרחקתם הממשית מהמתלונן.

ב"כ המשיבים הדגישו כי הסנקציה המידית והקשה שננקטה נגד המשיבים, העמידה אותם באופן הברור ביותר על טעותם, הם מבוהלים, ואף ננזפו על ידי בני משפחותיהם שנרתמו לחלצם מן הצרה אליה נקלעו ואין כל סיכוי כי לא ישמרו על תנאי הרחקתם מהמתלונן.

ב"כ המבקשת הודיעה בפתח דבריה כי המדינה תהיה נכונה לשקול הקלה בתנאי שחרורם של המשיבים והשתת הרחקה מהמתלונן בלבד, אך זאת בכפוף לתסקיר שינתן בעניינם של המשיבים ואשר יצביע על כך כי ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מפניהם, בהרחקה בלבד.

לגופו של ענין, טענה ב"כ המבקשת כי קיימות ראיות בדמות עדות המתלונן ועד הראיה שהינו עד אובייקטיבי, המגוללות את פרטי הארוע, וכי בשלב זה אין בית המשפט נזקק לבחינת מהימנות העדים.

לדבריה ב"כ המשיבים מנסים לגמד את הארוע ולציירו כסכסוך עסקי בעוד שמחומר החקירה עולה שהמשיבים הגיעו בצוותא חדא, בכוונה ברורה, להפחיד את המתלונן וכי אף השיגו את מטרתם.

נסיבות המקרה, לטעמם, מלמדות על מסוכנות ממשית הנשקפת מפני המשיבים, אשר בעת הזו אין כל בטחון כי הרחקה בלבד יש בה כדי לאיינה.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, מצאתי לנכון לציין בראש ובראשונה כי לצורך השלב בו מצויים אנו כיום, קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים במיוחס להם.

נכון הוא כי מעיון בחומר החקירה עולה כי קיימות סתירות ממשיות בעדות המתלונן בכל הנוגע לחלקו של כל אחד מהמשיבים בארוע, לסדר הדברים, לטיבם של האמירות שהושמעו וכך גם קיימות סתירות בין עדות המתלונן לבין עדות עד הראיה.

טענות ב"כ המשיבים בכל הנוגע לסתירות אלה, הינן כבדות משקל ואולם מקומן במסגרת התיק העיקרי, לאחר שהעדים יעידו בבית המשפט ויחקרו על גרסתם בחקירה נגדית.

בעת הזו, אין בסתירות כדי להביא לקביעה כי לא קיימות ראיות לכאורה, אם כי לטעמי יש בהן כדי להחליש במידת מה את גרסת המתלונן בכל הנוגע לטיבו של הארוע.