מדינת ישראל נ' סבטליצני ואח'

החלטה

אכן, ראוי היה שהחוקר שמתייצב כדי להשיב יעיין בתיק לפני החקירה , כדי שיכיר אותו. וזאת בפרט משהיה די זמן לעשות זאת. יחד עם זאת בנסיבות העניין, והתיק הנני מאפשר הפסקה על מנת לאפשר לעיין בתיק ללא דיחוי.

ניתנה והודעה היום ג' חשון תשע"א, 11/10/2010 במעמד הנוכחים.

אילן בן-דור, שופט

החלטה

בקשה לעצור את המשיבים ל-2 ימים לפי סעיף 17 (ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 (להלן:"החוק").

 הבקשה מייחסת למשיבים חשד בעבירות של סחיטה באיומים.

החשוד 1 (יורי) יליד 1963  שני החשודים האחרים החשוד 2 (נקולאי) והחשוד 3(אולג)  ילידי 1979 .

באופן קונקרטי נטען כי החשוד 1 למד אצל המתלונן לקורס מכונאות רכב מטעם משרד התחבורה וביום 6.10.10 ש הגיעו החשוד 1 עם האחרים עם שני החשודים האחרים ואיים על המתלונן שאם  לא יחזיר לו 6000 ₪ ( להלן:"הסכום), ששלם לו על לימודי מכונאות יחשב למת  .  כמו כן נאמר שהיה איום על המתלונן שיחתום על מסמך בו הוא מתחייב לדאוג לחשוד1 למכתב הסמכה ו/או להחזיר לו את הסכום .חשוד 1 לקח חרב שהייתה בבית המתלונן וכיוון אותה לראשו. על חשוד 2 נתפס זיכרון דברים חתום על ידי המתלונן.

הוצגה  בפני הצהרת תובעת  לפיה יש מקום לכאורה להגיש כתב אישום נד המשיבים בגין תיק חקירה זה ולבקש את מעצרם אד תום ההליכים ונדרשים 2 ימי מעצר נוספים.הצהרת התובע נחתמה על ידי הפרקליטה הממונה.

ב"כ המשיב 1 כפר בקיומן של ראיות ועילת מעצר .טען  לשחרר לחלופה  לדבריו לא די בראיות הקיימות שכן מדובר בשלשה שאינם חשודים בפלילים כנגד נוכל שקיבל דבר במרמה ודרשו ממנו זכות בתום לב שכל התלונות מצד האחד . ואין טביעות אצבע על החרב שהם לדידו לא אחזו בה.אשר לעילה. הצעתו הייתה לשחרור לחלופה במעצר בית אצל אשתו לאחר הפקדה כספית כי לטעמו אין ממנו 

ב"כ המשיב 2 בקשה לשחרר לחלופה וטענה שמדובר בניצול ציני של ההליך הפלילי.

ב"כ המשיב 3 בין היתר חלקה על קיום עילת המסוכנות  טענה שבסך הכול באו לדרוש תמורה בתום לב לחוזה .

דיון והכרעה

בחנתי את הבקשה ואת חומר החקירה,שמעתי הטיעונים ושוכנעתי, שמתקיימים התנאים שבסעיף 17 (ד) לחוק, קיימת הצהרת תובע ,קיימת עילה לכאורה לבקשת מעצר עד תום ההליכים  בשים לב לקיום ראיות לכאורה כנגד המשיב, ולקיום עילת מעצר כנגדו.שמעתי הצהרת החוקר כי על הצהרת התובע חתומה פרקליטה ממונה וחזקה שהיא עיינה בתיק עובר לחתימתה וגם אם פרקליט תחתיה עיין בה  .

ראיות לכאורה

התשתית  להוכחת האשמה בעבירות קיימת ועולה לא רק מהודעת החשוד אליו כיוון ב"כ של החשוד 1 אלא גם מעדות אדם נוסף .  אפנה למשל לראיות הבאות :

הודעות המתלונן מיום 6.10.10  מול שורות 5 פתחתי את הדלת ונכנסו לבית שני גברים בגיל השלושים לחייהם ו... והודיעו לי שהם דורשים שאני אחזיר להם רגע את הסכום של 6000 ₪"

ראה גם מצוי גם  בהודעה מיום 6.10.10 שסומנה במ/2 ( בעת הארכת מעצר ראשונה)שבה נאמר בין היתר:"ואיך שאני עובר מהמטבח לסלון דרך ההול, יורי אומר לך לך שב בסלון בצורה תקיפה הדלת הייתה פתוחה ואז עלו הטונים והתחלתי לשמוע איומים תחזיר לנו את הכסף, אם לא נביא אנשים אחרים אל תתעסק עימנו הם דרשו מז'לבר 6000 שקל..אני ראיתי את זילבר מפוחד ואובד עצות ( הודעת דב פרוינד מיום 6.10.2010 מול שורות 7-14)

דומני שפוטנציאל הראייתי שבחומר הראיות הגולמי מקיים את מבחן ה"סיכוי סביר" כמובנו מפי  הנשיא ברק בבשפ 95 / 8087 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל  פ"ד נ (2) 133, עמוד 147 ((15.4.96)קיים "סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר.

דוק השלב דיוני לבחינת מהימנות אינו השלב הנוכחי  כבר נאמר שגם סתירות בגרסאות , או שאילות ללא מענה בעדויות,אפילו מעלות ספק סביר עכשווי עשויות שלא לשלול  אופי לכאורי  ראה  כב' השופטת פרוקציה בבשפ 01 / 9878 מדינת ישראל נ' זכריה עמרם ( לא פורסם, 31.12.01):"