מדינת ישראל נ' סבג

החלטה

הנאשמת הודתה בעבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי, עבירה לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "חוק העונשין" המיוחסת לה בכתב אישום אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון.

נסיבות ביצוע העבירות פורטו בכתב האישום המתוקן ולפיהן ביום 20/12/07 במסגרת עבודתה כגננת בצהרון אחזה הנאשמת בקטין וגרמה לו לחבלות בדמות סימנים אדומים על צווארו.

במסגרת הסדר הטיעון נשלחה הנאשמת לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר בעניינה.

התסקיר סוקר את רקעה ואת נסיבות העבירה והתייחסות הנאשמת לעבירה המיוחסת לה. בסופו של דבר ממליץ שירות המבחן על המנעות מהרשעה ועל העמדתה בפיקוח לשנה.

עמדת התביעה הנה לאי הרשעה והעמדה בפיקוח למשך שנה כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן עם זאת לטעמם יש להשית על הנאשמת בנוסף עבודות של"צ שיש בהן רכיב מכפר נוכח העבירה ונסיבותיה.

הסנגור מבקש מבית המשפט לקבל את האמור בתסקיר ודהיינו להמנע מהרשעה ולהטיל צו פיקוח לשנה בלבד.

לדבריו התסקיר מלמד כי מדובר בנאשמת נורמטיבית אשר הביעה חרטה ובושה והפנימה את משמעות מעשה.

באשר לנסיבות העבירה מציין הסנגור כי זו לא ניסתה לגרום לחבלה או סימנים על צווארונו של הקטין.

בנוסף מדגיש הסנגור כי עבודתה של הנאשמת הופסקה וכתוצאה מכך נפגעה כלכלית וכי יש לה הפסד השתכרות בלתי הפיך של כ- 100,000 ₪. הואיל וכפי שנכתב בתסקיר מתנדבת הנאשמת ממילא במסגרת הקהילתית ובמשפחתה, כולל טיפול בנכד שזקוק לטיפול בריאותי וסיעודי מיוחד, עזרה להורים הקשישים שגרים איתה ולבנותיה אין מקום להטיל של"צ.

שקלתי נסיבות העניין, שמעתי טיעוני ב"כ הצדדים וקראתי האמור בתסקיר שירות המבחן.

מדובר במי שביצעה עבירת אלימות כלפי קטין במסגרת עבודתה בצהרון. העבירה לכשעצמה הנה עבירה קשה. הורים שולחים את ילדם לצהרון ולגן מתוך אמונה שלמה כי הם נשמרים ומטופלים בהעדרם. אותם ילדים קטנים הנם חסרי ישע על פי ההגדרה החוקית ועל פי ההגדה המהותית שכן אין ביכולתם להגן על עצמם מפני הגדולים מהם העלולים לנקוט כלפיהם ביד גסה ואלימה. ולעיתים גם אין ביכולתם להתלונן על אותה התנהגות גסה בין משום שאינם מבינים כי התנהגות כזו הנה אסורה ובלתי לגיטימית ובין משום שהם נעדרי יכולת ביטוי. על כן הגננת היא למעשה ידו הארוכה של ההורה אשר בהעדרו מצופה ממנה רמה גבוהה של הגנה. הפרת האמון של ההורה ושל הילד הקטין מצד בעלת הסמכות בגן – כפי שארע במקרה זה הנה מקוממת את הלב והרגש.

זה המקום לציין שלכתחילה ונוכח הנסיבות היה מקום ליתן משקל משמעותי לאינטרס ההרתעה ולאינטרס התגמול ולסיים ההליך באופן שהנאשמת תצא מלפני בית המשפט כשהיא מתויגת בתג של הרשעה וכי תישא תג זה וזאת על מנת שלא יישנו חלילה המעשים. בנוסף ראוי כי בית המשפט יוציא בת קול שתסכל ותרתיע נאשמים פוטנציאלים מלעבור העבירה מושא כתב האישום שלפני.

מצד שני בית המשפט נותן אמון במאשימה אשר שקלה את מלוא השיקולים לרבות עברה הנקי של הנאשמת, ההודיה במעשים, חסכון בזמנו של הציבור, העובדה כי מדובר בנאשמת הנוהגת באורח נורמטיבי וכי מדובר במעשה חריג בתבנית נוף חייה כעולה מן התסקיר המפורט בעניינה. כמו כן לקחתי בחשבון את מכלול השיקולים המקלים שפורטו בדברי הסנגור כמפורט לעיל.

תוך מתן אמון בשיקולי ב"כ המדינה ומהנימוקים שפורטו בפני אני מחליטה לאמץ

את ההסכמה להימנעות מהרשעה ומטילה על הנאשמת צו פיקוח למשך שנה.

עם זאת רואה אני עין בעין עם התביעה כי יש צורך ברכיב קונקרטי.

אמנם הנאשמת מתנדבת במסגרות שונות ועל כך יש לברך כמובן- אולם אין בכל זה כדי להביאני לפטור אותה מביטוי קונקרטי למצער בדמות של"צ וזאת נוכח מהות העבירה , חומרתה ונסיבותיה כמפורט.

סופו של דבר שתוך שאני נמנעת מהרשעת הנאשמת ניתן בזה צו פיקוח למשך שנה וכן ניתן צו של"צ בהיקף של 200 שעות אשר יבוצע בהתאם לתוכנית שתגובש ע"י שירות המבחן.