מדינת ישראל נ' סבג(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו 2 אישומים בעבירות של פריצה לדירה שאינו דירה וביצוע גניבה, וגניבה.

בהחלטתי מיום 08/06/10, קבעתי כי בכל הנוגע לעילת המעצר הרי שבעניננו קמה עילת מעצר מוצקה בדמות מסוכנות חמורה ומוכחת הנשקפת מפני המשיב, אשר ניתן להגדירו כ"שור מועד" ופגע רע לסביבתו.

בהחלטתי ציינתי כי מי שהצליח לצבור לחובתו אוסף כה מרשים של הרשעות בתחומים שונים, מעיד על עצמו כי אין עליו מורא מלכות ומוראו של הדין.

עוד ציינתי בהחלטתי כי לא אחת נאמר בפסיקה כי כאשר נסיבות המקרה מעידות על מסוכנות חמורה ומוכחת, עשוי להתייתר הצורך בבחינת חלופת מעצר קונקרטית או בהזמנת תסקיר, יחד עם זאת נוכח העובדה כי התביעה לא התנגדה לקבל תסקיר בענינו של המשיב, נעתרתי לבקשה והוריתי על קבלת תסקיר בענינו של המשיב.

בשולי החלטתי ציינתי כי על פניו ההתרשמות של בית המשפט הינה כי מדובר במי שספק אם חלופה כלשהי יהיה בה כדי לאיין את מסוכנותו.

לדיון היום התקבל תסקיר מעצר המצייר תמונה עגומה ביותר בכל הנוגע למשיב ולאורחות חייו. המשיב החל הסתבכויותיו עם החוק כבר בגיל ההתבגרות ובגיל 13 החל להשתמש בסמים ובאלכוהול, כאשר בשנים האחרונות מעשן הירואין באופן קבוע ולעיתים משתמש בהזרקות.

לאורך השנים, לא תפס המשיב עצמו כמכור ושלל מכל וכל צורך בהתערבות טיפולית.

התרשמות שירות המבחן מהמשיב הינה כי אורח החיים העברייני אותו מנהל, נובע מאישיותו המורכבת ודפוסי התנהגות אלימים כשברקע השימוש בחומרים פסיכו אקטיביים אשר מהווים חלק מהבעיתיות אך אינם הגורם לו.

גם בשיחות שניהל שירות המבחן עם משפחתו של המשיב, עולה כי המשפחה חסרת אונים מול התנהלותו של המשיב אשר על רקע התמכרותו לסמים, נקט כלפיהם בדרכי סחיטה שהביאו את המשפחה להדרדרות כלכלית.

שירות המבחן מציין כי כיום מבקש המשיב להשתחרר לחלופת מעצר במסגרת סגורה בקהילה טיפולית לנפגעי סמים.

עד היום לא ניסה המשיב להשתלב במסגרת כזו מעולם, ולמעשה האינפורמציה היחידה הידועה למשיב על תהליך הטיפול, התקבלה מעצורים אחרים איתם שוהה הוא כיום.

שירות המבחן מציין כי המשיב ביטא מוטיבציה מילולית לערוך שינוי באורח חייו, אך עם זאת שירות המבחן מצביע ספקנות באשר למידת המוטיבציה והכוחות שלו בפועל לפעול להשגת מטרה זו.

שירות המבחן מציין כי ההערכה זו מבוססת הן על האבחון הנוכחי והן על חקירת מעצר קודמת שנערכה בענינו של המשיב לפני שנתיים. במסגרת זו, הוטל על המשיב בסופו של יום גזר דין של מאסר בפועל, כאשר המשיב לא ניצל תקופה זו על מנת להשתלב בהליך גמילה במסגרת המאסר, וגם לאחר שחרורו ממאסר לא פנה לטיפול גמילה והמשיך בשימוש מסיבי בסם.

שירות המבחן סבור כי התנהלותו של המשיב מצביע על העדר מוטיבציה וכוחות בפועל לערוך שינוי בחייו.

בסיכום התסקיר מציין שירות המבחן כי נוכח מצבו של המשיב לא ניתן לשלול סיכון להשנות עבירות וכי רק מסגרת טיפולית סגורה ומפקחת עשויה להפחית סיכון במצבו, אלא שההערכה היא כי יכולתו להשתלב בהליך טיפולי שכזה היא נמוכה. לפיכך, לא בא שירות המבחן בהמלצה על שחרורו של המשיב.

ב"כ המשיב עותרת לאפשר למשיב בכל זאת לנסות ולהשתלב בהליך טיפולי, כאשר לדבריה מדובר בפעם הראשונה בחייו בו מביע המשיב עייפות ורצון לתקן אורחותיו.

שאלת התאמתו של הליך גמילה מסמים כחלופת מעצר, אינה חדשה בבתי המשפט והיא נדונה בפסיקה לאורך כל השנים.

הגישה שהתגבשה בקשר לכך, היא בעיקרה כי ככלל אין הליך כזה מתאים לשלב המעצר, ומקומו הוא במקרים המתאימים בשלב ריצוי העונש.