מדינת ישראל נ' סבאג(עציר) ואח'

החלטה

בעניינו של המשיב 2

1.שני המשיבים הואשמו בעבירה של תקיפה בתנאים מחמירים, עבירה לפי סעיף 382 (א) לחוק העונשין.

לטענת המאשימה, בתאריך 14.5.10 תקפו הנאשמים ביחד עם מעורבים נוספים בהם קטינים, את המתלונן מחמוד אבו אל-היג'א, באופן הנטען בכתב האישום, כאשר בסופו של האירוע ומבלי שניתן לייחס למי מבין המעורבים את התוצאות הנטענות, נדקר המתלונן ברגלו ובבטנו באמצעות חפץ חד, הוכה באמצעות בקבוק זכוכית בראשו, הוכה באופן הנטען בכתב האישום ונגרמו לו חתך דקירה בבטן השמאלית העליונה, חתך בגבול הגבה השמאלית ופצע דקירה פנימי של הירך השמאלית.

לפיכך, כך נטען בכתב האישום, תקפו הנאשמים בצוותא חדא יחד עם אחרים, את המתלונן ואחיו האני אבו אל-היג'א שלא כדין וללא הסכמתם.

2.בד בבד הוגשה הבקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים.

ב"כ של המשיב מס' 1 לא חלק על קיומן של הראיות לכאורה, בדיון מיום 27.5.10, והדיון נדחה לשם קבלת תסקיר מעצר בעניינו.

לעומתו ב"כ של המשיב מס' 2 טען בדיון ביום 30.5.10 כי הגם שהאירוע חמור, חלקו של המשיב 2 הוא קטן, זניח ולא מלמד על מסוכנות בעוצמה המצדיקה את שלילית חירותו של המשיב.

לטענת ב"כ המשיב 2, הראיות נגדו דלות ביותר, כאשר עדות המתלונן מחמוד אבו אל-היג'א, אינה עקבית בעניינו, כפי שפירט הסנגור בפרוטוקול הדיון.

הסנגור נכנס לכל אחת ואחת מהגרסאות שמסר המתלונן בהודעותיו מתאריכים 14.5.10, 16.5.10, 18.5.10, 20.5.10 ו-24.5.10 כמו גם העימות שנערך בין המתלונן למשיב ב-18.5.10 וטען כי על סמך השוני בין גרסאות המתלונן, לא ניתן לייחס למשיב את אשר יוחס לו בכתב האישום.

הסנגור טען כי המשיב רק ניסה לסייע למתלונן לאחר שבתום האירוע שטף לו את הפנים וכל היותר, קילל.

על כן, ביקש הסנגור לקבוע כי הראיות גם אם קיימות, מבססות מעורבות שלא מעידה על מסוכנות, בוודאי לא בעוצמה המחייבת מעצר עד תום ההליכים.

אשר על כן, ביקש הסנגור להורות ה על שחרורו של המשיב, או לחילופין להסתפק בחלופת מעצר, על דרך של מעצר בית מלא בבית סבתו.

3.על פי כתב האישום, חלקו של המשיב 2 בא לידי ביטוי גם בקללות שקילל את המתלונן, כפי שהדבר מופיע בסעיף 5 לכתב האישום והמשיב 2 אינו חולק על כך.

ניתן לראות בכך איפוא פעולה אשר גם היא כמו פעולות אחרות שהתבצעו על ידי מעורבים אחרים, הביאה להסלמה באירוע ולתקיפתו של המתלונן על ידי המעורבים.

עיינתי בהודעות אליהן הפנה אותי ב"כ המשיב. אני סבורה כי די בחומר הראיות הקיים כדי לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה אשר אם תעבורנה את כור ההיתוך של המשפט הפלילי, יש בהן הפוטנציאל הראייתי להביא להרשעת המשיב בעבירה שיוחסה לו.

4.הסתירות לכאורה בהודעותיו של המתלונן אליהן הפנה אותי ב"כ המשיב, ניתנות להסבר.

לפי אותו הסבר שנתן המשיב עצמו כאשר הקשה עליו החוקר ושאל אותו בהודעה שמסר בתאריך 21.5.10- מדוע יספר הקורבן מחמוד כי נתן לו אגרופים בבטן אם המשיב עצמו שטף את פניו ובכך יעליל עליו דברים שלא עשה, וכאשר המשיב מציין כי אולי "הוא מבולבל והוא היה בקטטה המונית..." שורה 10 להודעה הנ"ל, ניתן לגרוס שמא המתלונן אכן היה מבולבל תחילה, אך לאחר שחזר לחושיו, התעשת וחש טוב יותר, הוא יכול היה להבהיר את הדברים ולייחס למשיב את אשר ייחס לו.

5.בעימות שנערך בין המתלונן למשיב, אישר המתלונן כי הוא אכן מכיר את המשיב דרך בת דודתו, אישר כי המשיב אכן שטף לו את הפנים, אך יחד עם זאת, ציין כי המשיב קילל אותו פנים אל פנים, אישר כי המשיב היה ממש לידו כאשר נדקר וכאשר טען בפניו המשיב כי הוא לא יכול לגעת בזבוב, אמר שהגיע למקום אליו הגיע (קרי פציעתו) בגלל שהם לא יכולים לפגוע בזבוב. כאשר שאל אותו המשיב איך תקף אותו, חזר המתלונן ואמר "הבאת לי אגרופים לבטן". כאשר טען המשיב שלא הרים יד וכי הוא נגד המכות ונגד אלימות, שאל אותו המתלונן "אם אתה נגד מכות למה באת אליי" ואז משיב המשיב כי המתלונן הגיע אליהם עם מברג.

גם בהודעתו מיום 18.5.10 חוזר המתלונן ומציין כי המשיב הוא זה שהתחיל לקלל, אחר הלביש אגרוף מהצד, אך המתלונן מאשר כי בסופו של האירוע הכניס אותו המשיב לשטוף פנים כי כנראה פחד בגלל הדם שראה.