מדינת ישראל נ' סאלחי

הכרעת דין

ביום 19.11.11 נרשמה לנאשם הודעת תשלום קנס במסגרתה יוחס לו ביצוע עבירה של אי ציות לתמרור 431 האוסר ביצוע פניית פרסה.

הנאשם כפר במיוחס לו ונשמעו הראיות.

1.מטעם המאשימה העיד עורך הדוח השוטר אופיר חנוכייב (להלן: "השוטר"). בפרק נסיבות המקרה בדוח (ת/1) ציין השוטר :" בהיותי על יצחק שדה מכיוון מזרח למערב הבחנתי במונית הנ"ל נוסע לפני לאותו כיוון נסיעה ולא ציית במקום לתמרור 431 המוצב בצד .. של הכביש, ראוי לעין.. כמו כן רשום על התמרור "פניית פרסה אסורה". .. הנהג היה עם עוד שני נוסעים. הוסבר[ה] לו מהות העבירה." דברי הנהג כפי שנרשמו בדוח:" התמרור לא חשוב אלי"

גרסת הנאשם שונה מעט. הנאשם מודה כי ביצע פניית פרסה במקום המתואר לעיל אולם לדבריו הוא ביצע את הפנייה לפניי התמרור האוסר על ביצוע פניית פרסה.

דיון והכרעה

3.אני סבור כי במקרה זה הוכיחה המאשימה את גרסתה מעבר לספק סביר. אלו טעמיי.

ראשית גרסתו של השוטר כאמור בדוח לא נסתרה כמלוא הנימה.

שנית, הנאשם ציין בעדותו כי הוא נעצר על ידי השוטר בשל לוחית רישוי שהייתה חסרה במוניתו ולא בשל אי ביצוע פניית פרסה. דא עקא, בדוח ת/1 ציין השוטר במפורש כי המונית נסעה לפניו. משמע, השוטר לא יכול היה לראות שחסרה בחלקה הקדמי של המונית לוחית רישוי. מכאן שראוי לדחות לטעמי את הסברו של הנאשם לעניין הסיבה "האמיתית" לעצירת רכבו.

שלישית, הנאשם העלה בדיון ההוכחות גרסה לפיה לא ביצע פניית פרסה במקום אסור ובצמידות לתמרור 431 אלא ביצע פניית פרסה לפני התמרור. הנאשם ציין כי נסע עימו נוסע נוסף שיכול היה לאשש גרסה זו. לדבריו, הוא יצר איתו קשר אך הנוסע לא ענה לו. לטעמי אין מדובר בהסבר סביר לאי הבאתו של הנוסע לעדות. ככל שהנאשם סבר כי העדת הנוסע חיונית, היה עליו לבקש להזמינו באמצעות בית המשפט או לבקש דחיית הדיון על מנת לנסות ולאתרו לצורך הזמנתו ולא להסתפק בטענה סתמית כי ניסה להתקשר אליו אך הנוסע לא ענה. הלכה היא כי הימנעות ההגנה מלזמן עדים אשר השכל הישר מכתיב את העדתם להגנת הנאשם, מקימה חזקה כי אילו היו מובאים עדי הגנה אלה היה בעדותם כדי לפעול לחובת הנאשם (ע"פ 437/82 אבו נ' מ"י, פ"ד לה (2) 85)).

רביעית, גם דברי הנהג כרשום בדוח פועלים, בנסיבות המקרה הספציפי, לחובתו. הנאשם לא חקר את השוטר לגבי דברי הנהג כפי שנרשמו מפיו בעת רישום הדוח. רק בחקירתו הנגדית "נזכר" הנאשם להטיל ספק בדברים אלה וציין "לא אמרתי שום דבר כזה". בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל טענת הנאשם בנוגע למידת הדיוק ברישום דבריו בדוח ת/1. בנוסף, הנאשם לא נתן תשובה מניחה את הדעת לשאלת התובעת מדוע לא טרח לציין בפני השוטר את ההסבר שנתן בבית המשפט, קרי שפניית הפרסה בוצעה לפני הרמזור ולא אחריו. תשובת הנאשם לשאלה זו הייתה מתחמקת ולא עניינית [מ' 2 שו' 26-30]. לאור כל האמור אני סבור כי ניתן לקבוע כממצא כי הנאשם אכן ציין במענה למהות העבירה שהוסברה לו כי "התמרור לא חשוב עליי". הנאשם גם לא נתן הסבר סביר לכבישת גרסתו עד לדיון. דברי הנאשם בדוח כי "התמרור לא חשוב עליי" צריכים להתפרש לטעמי לפי הקשר הדברים ונסיבות המקרה. לטעמי, במקרה בו מוטח בנאשם כי ביצע פניית פרסה באופן בלתי חוקי, דבריו "התמרור לא חשוב עליי" צריכים להתפרש כזלזול מצדו בהוראת התמרור וכהסבר לביצוע העבירה. אילו היה הנאשם מעלה בפני השוטר בזמן אמת את גרסתו ולפיה ביצע פנייה במקום שאינו אסור היה לדברים שנרשמו מפיו משמעות שונה ואולם משלא ניתן על ידי הנאשם כל הסבר לכבישת הגרסה ובהינתן הדברים שנרשמו בדוח מפיו ואשר על דיוקם אין חולק, אני סבור כי יש בדברים שנאמרו בהקשר בו נאמרו ובכבישת גרסתו של הנאשם עד לדיון כדי לחזק את גרסת המאשימה.

4.לאור כל האמור אני סבור כי המאשימה הוכיחה את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. גרסת הנאשם בנוגע לאירוע לא קיבלה ביטוי בזמן אמת וללא כל הסבר סביר ועל כן משקלם זניח. הדברים שנאמרו על ידי הנאשם בדברי הנהג בדוח, בהקשר בו נאמרו מחזק, לטעמי, את ראיות המאשימה. לאור כל האמור אני מוצא להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

ניתנה היום, ט' אדר תשע"ג , 19 פברואר 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: