מדינת ישראל נ' סאטי ואח'

החלטה

1.בפניי הונחו שתי בקשות:

האחת – בקשה של המאשימה למכירת שלושה כלבים (להלן: "הכלבים") והחזקת דמי המכר עד לסיום ההליכים המשפטיים, בהתאם לסעיף 38 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969 (להלן : "הפקודה"). לחילופין, לאפשר למבקשת למוסרם לכוחות הביטחון.

השנייה – בקשה של משיב מס' 3 (להלן: "חסארמה") להחזרת הכלבים לידיו.

רקע וטענות הצדדים:

2. כנגד המשיבים 1-2 הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות ציד שונות, ובכלל זה החזקת חיית בר מוגנת, כמפורט בכתב האישום.

3. על-פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 20/4/13 בשעה 23:30 ואילך או בסמוך לכך בשטח פתוח באזור שטח הבקר של קבוץ סאסא באזור חוות מתתיהו סמוך לנחל יראון (להלן: "שטח הציד"), עסקו הנאשמים בציד דרבנים באמצעות 2 כלבי ציד. הללו הגיעו לשטח הציד ברכב מסוג מזדה, בו נהג הנאשם 1 ולידו ישב הנאשם 2. בחיפוש ברכב נמצאו בתא המטען 3 כלבי ציד וברכב נמצאו שקיות נילון, 2 אלות, 3 סכינים וסכין יפנית, פנסים, פנס ראש אשר כולם משמשים כאמצעים לציד דרבנים. ברכב נמצא גם תיק גב השייך לנאשם 1 ובו שערת וקוץ דרבן. בכיסו הפנימי של נאשם 1 נמצאה סכין מתקפלת. לנאשמים לא היו רישיונות ציד ולא היה היתר למעשיהם.

4. המאשימה הגישה בקשה למכירת הכלבים והחזקת דמי המכר עד לסיום ההליך המשפטי, ולפי תוצאותיו יוחלט אם להשיבם למשיבים או לחלטם לאוצר המדינה. לחילופין, להורות על מסירתם לכוחות הביטחון, מהנימוק ששלושת הכלבים נתפסו על-ידי פקחיה, לאחר שעל-פי החשד שימשו את המשיבים 1-2 בציד דורבנים בלתי חוקי, כמפורט בכתב האישום.

משיב מס' 2 טען בחקירתו, כי שלושת הכלבים הם שלו, וכי נלקחו מביתו בצאתם לציד. משיב מס' 1 טען, כי אסף את משיב מס' 2 מביתו בצאתם לטיול ולא לציד, וכי הכלבים נאספו מהרפת בחורפיש, השייכת למשיב מס' 1.

5.ביום 20/5/13 הוגשה לבית משפט השלום בעכו בקשה על-ידי חסארמה, להשבת הכלבים, נשוא בקשה זו, בטענה כי אלו שייכים לו, וכי מסרם למשיב מס' 2, לצורך טיול. ביום 2.6.13 התקיים שם דיון בבקשה, ובתומו ניתנה החלטה אשר תפורט בהמשך. כן ניתנה החלטה שם ביום 16/7/13, בה הוחלט כי "בהעדר החלטה אחרת של בית המשפט בפניו הוגש כתב האישום, תמשיך המשיבה, המאשימה שם, להמשיך ולתפוס את הכלבים, שהינם מוצג בתיק שם".

6.לטענת המבקשת, עלות החזקת כלב אחד נכון ליום הגשת הבקשה, הינה 27 ₪ ליום (לא כולל מזון שנרכש בנוסף). עלות זו עתידה להגיע לסכום גבוה עד למועד ההקראה ועד לסיום ההליכים. המבקשת צרפה בעניין זה תעודת עובד ציבור. עוד נטען כי המבקשת אחראית לשלום הכלבים עד לסיום ההליך המשפטי, והואיל והמדובר בבעל חיים, היא נדרשת לשאת בהוצאות רבות עבור פיקוח והשגחה צמודים על הכלבים.

7. מנגד ביקש חסארמה להורות על דחיית הבקשה והשבת התפוסים –הכלבים- לידיו. לטענתו, הוא אינו נאשם בתיק הנ"ל ולא הוגש נגדו כל כתב אישום בעניין האירוע נשוא הבקשה. הוא טען כי ביום 19/5/13 הגיש בקשה לבית-משפט השלום בעכו להשבת הכלבים, וביום 6/6/13 התקיים דיון בבקשה בפני כב' השופט חאמד, כאשר בסופו של דבר הורה על מתן אורכה להמשך תפיסת הכלבים על-ידי המבקשת לתקופה של 45 יום. כמו כן קבע כי המבקשת רשאית להגיש בקשה למתן אורכה נוספת להמשך תפיסת הכלבים, בתום פרק הזמן הנ"ל, ודיון יקבע בהתאם, וכי בהיעדר החלטה אחרת, יושבו הכלבים לידי חסארמה בתום התקופה הנ"ל. חסארמה טען כי ביום 15/7/13 הודיעה המבקשת שם, כי הוגש כתב אישום נגד משיבים מס' 1-2 והכלבים הינם מוצגים. ביום 16/7/13 בית-המשפט הורה על המשך החזקת הכלבים בידי המבקשת כל עוד לא ניתנה החלטה על-ידי מותב דנא.

8.חסארמה טוען כי בקשת המבקשת מנוגדת לדין, פוגעת בזכות הקניין שלו ומהווה בקשה להעלמת מוצגים, וזאת בניגוד לנטען על-ידי המבקשת עצמה. מכירת הכלבים להם קשור רגשית, מהווה הענשתו על לא עוול בכפו.

הוא טען כי הבסיס החוקי לתפיסת הכלבים הינו סעיף 32 לפקודה. משהגישה המבקשת בקשה למכירתם, הרי שוויתרה על הצגתם כמוצגים במשפט שנפתח נגד משיבים מס' 1-2. על-פי הוראות סעיף 37 לפקודה, ומשלא הוגש נגדו כתב אישום, ומאחר והכלבים לא ישמשו את המבקשת כמוצגים, הרי יש להורות על השבתם לידיו.

חסארמה טוען כי החזקת הכלבים על-ידי המבקשת נעשית בניגוד לאמור בפקודה, מאחר ובסעיף 32 לפקודה דובר על חפץ שבו נעברה עבירה, אולם המבקשת לא הוכיחה, כי בעזרת הכלבים נעברה עבירה כלשהי.

גם על-פי הוראות סעיף 34 לפקודה, חסארמה זכאי כנטען לבקש השבת הכלבים לידיו, בהיותו בעליהם. לחילופין, משלא ניתן צו על-ידי בית-המשפט בנוגע לכלבים, מכוח סעיף 34 לפקודה, יש לנהוג על-פי הוראות הרישא של סעיף 37 ולהורות על השבת הכלבים לידיו.

חסארמה טוען כי המדובר בחיות, אשר הוא ובני משפחתו קשורים עמם רגשית ומכירתם תפגע בו במידה קשה, ללא שום צורך, נפקות או תועלת. ביישום כל הכללים שנקבעו בפסיקה ובפקודה, לא נמצא טעם כלשהוא המצדיק המשך החזקת הכלבים בידי המבקשת.

9. ביום 28/10/13 התקיים דיון, אשר בו הצעתי למסור את הכלבים לידי חסארמה בכפוף לכך שהוא יחתום על ערבות עצמית בסך 10,000 ₪ בבית-המשפט, והוא יתחייב לשמור עליהם ולטפל בהם כראוי ולהימנע מכל מכירה וביצוע עסקה בהם עד לסיום ההליכים המשפטיים בתיק הנדון, במקרה ותוגש בקשה למכירה בחילוט בסופו של ההליך. חסארמה הסכים להצעה, כאשר מנגד ב"כ המאשימה התנגדה לה.

10.ב"כ המאשימה טענה בדיון, כי הנאשמים וחסארמה הינם חברים, נאשם מס' 2 טען בחקירתו, כי הכלבים שלו, ודברים אלו עומדים בניגוד לדברים האמורים בתצהירו של חסארמה, שאומר ששלושת הכלבים בבעלותו. היא טענה כי אין תיעוד וראיה, כי שלושת הכלבים הם של חסארמה. בקשת המאשימה למכירת הכלבים היא בעלת משקל במובן זה, שגם אם הם לא יוכלו לשמש כראיות למאשימה במהלך הדיונים, שכן הכלבים לא מובאים לבית המשפט אלא מציגים תמונות, העובדה שייתכן מצב שהנאשמים יזוכו מאפשרת לחסארמה לקבל שיפוי בגין הכלבים שנמכרו במידה ואלו יזוכו.

ב"כ המאשימה טענה כי על-פניו עולה, שחסארמה מסר לחבר שלושה כלבים ביום האירוע, בהנחה שהוא אומר את האמת וב"כ המאשימה גם טוענת שחסארמה ידע לשם מה הוא עשה את זה, שכן הוא בעצמו צד דורבנים בעברו באמצעות כלבים, ויש לו שתי הרשעות כאלו. בעניין זה המאשימה הגישה גיליון הרשעות שלו.