מדינת ישראל נ' סאבא

פסק דין

רקע

1.בפני תביעה לפינוי וסילוק יד.

התביעה מתייחסת למקרקעין הנמצאים בגוש 7032 חלקה 96 (להלן: "המקרקעין").

אין חולק כי אביו של הנתבע חתם ביום 10.8.67 על חוזה שכירות המתייחס לנכס הנמצא בגוש 7032, חלקה 164, ברחוב 136 מס' 6 ביפו (להלן בהתאמה: "חוזה השכירות" ו"המושכר" או "הבית").

בחוזה השכירות נרשם תיאור המושכר:

"דירה בת 3 חדרים (כולל חדר מטבח לחוד, חדר כניסה לחוד...), חדר נוחיות לחוד...".

התביעה אינה מתייחסת למושכר, אלא למבנה נוסף אשר נמצא דרומית למושכר, כאשר חלקו של מבנה זה נמצא בחלקה 164, וחלקו האחר נמצא בחלקה 96. כמו כן מתייחסת התביעה לחצר המשמשת את המבנה והמצויה בחלקה 96.

התביעה היא לסילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין לרבות מחלקו של המבנה הנמצא בחלקה 96 וכן מהחצר הנמצאת בחלקה 96 (להלן בהתאמה "המבנה" ו"החצר" או "הנכס נשוא התביעה").

תמצית טענות התביעה

2.התובע הוא גוף שהוקם מכוח חוק רשות מקרקעי ישראל תש"ך – 1960, במטרה לנהל את מקרקעי ישראל כמשמעותם בחוק. מכוח הסמכתו משמש התובע כנציגן החוקי של מדינת ישראל, רשות הפיתוח והקרן הקיימת לישראל. רשות הפיתוח רשומה כבעלים של המקרקעין.

לטענת התובע, הנתבע פלש שלא כדין למקרקעין, הקים עליהם מבנה המשמש למגורים וכן חצר אשר הוקפה בחלקה בגדר.

התובע טוען כי הפעולות האמורות בוצעו על ידי הנתבע ו/או מי מבני משפחתו, ללא קבלת רשות מהתובע, ומכל מקום, כל רשות אם ניתנה, בטלה.

תמצית טענות ההגנה

3.הנתבע טוען, כי הינו מתגורר ומחזיק במבנה ובחצר מזה שנים רבות, מאז היותו ילד בן 13, עת רכש אביו, סאבא אליאס, זכויות דיירות מוגנת בבית. המבנה ממוקם בחצר הצמודה לבית, ומאז ומתמיד עשתה המשפחה שימוש שוטף וייחודי במבנה ובחצר, לצד השימוש והחזקה בבית.

לטענת הנתבע, במשך כל השנים נהגה המשפחה במבנה ובחצר מנהג בעלים, והשקיעה בהם עשרות אלפי שקלים.

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

עוד טוען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה מפאת שיהוי המגיע לכדי מניעות.

לחילופין טוען הנתבע, כי שתיקתה של רשות הפיתוח במשך השנים מהווה הסכמה בפועל או מכללא, המהווה מתן רשות בלתי הדירה ו/או רשות בתמורה.

לחילופי חילופין נטען, כי אם יורה בית המשפט על ביטול הרשות, יש להתנות זאת בדיור חלוף או בפיצוי ראוי.