מדינת ישראל נ' נתנוב ואח'

הכרעת דין

הנאשמים הודו בכל העובדות הנטענות בכתב האישום ולפיכך אני מרשיעה אותם בעבירה המפורטת בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום כ"ד אדר ב תשע"א, 30/03/2011 במעמד הנוכחים.

פנינה ארגמן, שופטת

גזר דין

הנאשמים הורשעו עפ"י הודייתם בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום.

שלושת הנאשמים צעירים בגיל, הודו בהזדמנות הראשונה בכך שגנבו ממטע אבוקדו כ – 80 ק"ג אבוקדו בערך של 560 ₪.

מקבלת אני את הגישה העקרונית של ב"כ המאשימה שעבירות רכוש בכלל ועבירה של גניבה חקלאית בפרט הפכו מזה עשרות שנים לנגע של ממש אשר פוגע קשות בכלל החברה ובחקלאים בפרט אשר עומלים לא רק בהיבט הכלכלי על מנת שפרי עמלם יישאר בחזקתם ולא יועבר לידי אחרים שלא כדין.

רשויות האכיפה מתקשות להתמודד עם התופעה של הגניבות החקלאיות אשר גם לעיתים גורמות נזקים מעבר לגזל של הפרי. לפיכך בתי המשפט מחויבים לסייע בכלים הנתונים להם דהיינו להשית עונשים משמעותיים אשר לא רק ירתיעו את הנאשמים הפוטנציאליים אלא גם רבים אחרים כמותו. לעיתים ובדרך כלל יש להשית עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח על מנת להעביר את המסר וליתן ביטוי לאינטרס הציבורי.

אך מעבר לכך, הענישה היא ענישה אינדיבידואלית ובית המשפט שוקל שיקולים שונים ומאזן בין אינטרסים מגוונים ובענייננו באשר לנסיבות ביצוע העבירה אזי אין מחלוקת שהפרי הבשל נשאר במטע והוחזר לחזקתו של המתלונן כך שמההיבט הרכושי לא נגרם לו נזק ולא הוכח שנגרם נזק אחר לחקלאי בכל מובן אחר. אני סבורה שיש נסיבות אלה לקחת בחשבון לקולא כאשר ייתכן וגם הגם שהנאשמים הודו בסופו של יום בעבירה המוגמרת אם היו מתנהלות הוכחות בית המשפט היה מרשיע בעבירה של נסיון ולא בעבירת גניבה. הנאשמים בחרו שלא לבזבז זמן שיפוטי וזמנם של עדים והודו כאמור בעבירה המוגמרת.

אכן לכל נאשם רישום פלילי כאשר לנאשם 1 הרשעות קודמות בעיקר בעבירות סמים, אמנם גם בעבירות רכוש אך לפני מספר שנים ניכר, כאשר ההרשעה האחרונה היא בגין עבירה משנת 2004 ואילו נאשם מס' 2 לחובתו רישום פלילי אחד בלבד בגין עבירות שונות לחלוטין כאשר בפועל הופסקו ההליכים עקב אי מסוגלותו לעמוד לדין בגין מחלת נפש כאשר צודקת ב"כ הנאשם שהחלטת בית המשפט בענין הנ"ל ניתנה בסמוך מאוד למועד ביצוע העבירה בענייננו וייתכן מאוד שגם בענייננו המצב הנפשי היה בעייתי, אך יחד עם זאת הנאשם בחר שלא להמשיך בהליך זה אלא להודות בעבירה ובהתאם לכך גם הורשע. ואילו באשר לנאשם 3, לחובתו הרשעה אחת משנת 2008 בגין עבירה משנת 2005 ולחובתו בגין עבירה זו מאסר על תנאי תקף בן חודשיים.

דהיינו הגם שלנאשמים רישומים פליליים כאמור לעיל, אני סבורה שאין ליתן לכך את המשקל המשמעותי ויש להתייחס למכלול הנסיבות כולן כאשר לכל אחד לענין עברו יש גם שיקול לקולא ולכן אני סבורה שלאור עקרון אחידות הענישה יש מקום להשית על כל הנאשמים עונש זהה אשר העונש לא ימצה עימם את מלוא חומרת הדין אלא יאזן בין כל השיקולים והנסיבות כאמור לעיל.

לפיכך אני דנה את הנאשמים 1 ו – 2 לעונשים כדלהלן:

1.מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה כלפי הרכוש שעונשה שנתיים מאסר ומעלה והכל על פי חוק העונשין התשל"ז – 1977, ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריו.

2.תשלום קנס בשיעור 750 ש"ח או 10 ימי מאסר תחתיו.

הקנס ישולם תוך 90 יום מהיום.

3. אני מורה לכל נאשם לפצות את חברת "פרי שומרון" בסך של 300 ₪ לכל נאשם. הפיצוי ישולם באמצעות מזכירות בית המשפט תוך 90 יום.

באשר לנאשם 3:

1.אני מורה על הארכת עונש מאסר על תנאי בן חודשיים שהושת עליו בת.פ. 1771/06 של בימ"ש שלום חדרה ביום 19.3.08 למשך שנתיים מהיום.

2.תשלום קנס בשיעור 750 ש"ח או 10 ימי מאסר תחתיו.

הקנס ישולם תוך 90 יום מהיום.