מדינת ישראל נ' נשפיץ

הכרעת דין

כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות.

על פי עובדות כתב האישום נמצא אצל הנאשם אלכוהול בריכוז של 340 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף.

ההגנה אינה מתנגדת למסמכים ולראיות שבידי המאשימה, אולם לטענתה יש לזכות את הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות, ולחילופין, לכל היותר, להרשיעו בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

שתיים הן טענות ההגנה:

1.תוקף בדיקת הכיול שבוצעה במכשיר הינשוף באמצעותו נבדק הנאשם פקע בחצות הלילה לאחר בדיקת הכיול, עוד קודם בדיקת הנאשם.

2.ריכוז של 340 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף אינו מבסס עבירה של נהיגה בשכרות.

כפי שיפורט להלן, אין בידי לקבל איזה מטענות ההגנה.

באשר לטענת הכיול:

יסודה של בדיקת היכול הינה בתקנה 169ז(א) לתקנות התעבורה.

על פי הוראת התקנה האמורה בדיקה במכשיר לבדיקת נשיפה תעשה לאחר ביצוע פעולות מקדימות, בין היתר בדיקת כיול.

הפסיקה כבר עמדה על כך כי לא נאמר כמה זמן לאחר בדיקת הכיול ניתן יהיה לבצע בדיקה של נהג באמצעות המכשיר. נקבע בפסיקה כי ביצוע בדיקת כיול אחת ל-24 שעות הינו "פרק זמן הולם ומבטיח שמירה על 'כיול' המכשיר בכל ההפעלות שהוא מופעל בפרק זמן זה". ביהמ"ש הוסיף וקבע כי אין הגיון ואין טעם מעשי לבצע בדיקת כיול חוזרת ונשנית במהלך שעות ההפעלה (ב"ש (ת"א) 90435/07 בוסתנאי נ' מדינת ישראל).

די בכך כדי לדחות את סברת ההגנה לפיה תוקפה של בדיקת הכיול שבוצעה במקרה זה בשעה 22:58 פקע כשעה לאחר מכן, בחצות לילה.

מעבר לצורך אוסיף כי אין במדריך המשטרה להפעלת הינשוף כדי לסייע בידו של הנאשם.

ראשית, בניגוד לסברת ההגנה, נקבע במדריך מפורשות כי תוקפה של בדיקת הכיול הינו עד ליום המחרת בחצות. הנה כי כן, תוקף בדיקת הכיול אינו פג ביום בו בוצעה בדיקת הכיול, אלא למחרתו.

העובדה שבפלט הכיול נרשם כי בדיקת הכיול הבאה אמורה להתבצע ביום 23/7/2011 מלמדת, לאור האמור, כי יש לבצעה בחצות לילה של המועד הנ"ל, ולא בתחילת היום, קרי שלא במעבר בין יום 22/7/2011 ליום 23/7/2011.

סברת ההגנה כי פרשנות זו אינה סבירה שכן היא תאפשר ביצוע בדיקות באמצעות מכשיר ינשוף שכויל לפני פחות מיממה אינה רלבנטית בענייננו, בו בדיקת הכיול בוצעה לפני פחות מיממה.

כמו כן, מקובלת עלי עמדת התביעה לפיה אין להסתפק בהפניה חלקית להוראות המדריך. משנקבע בהמשכה של ההוראה הרלבנטית כי במידה ופג תוקף בדיקת הכיול המכשיר יחסם, ומאחר ובמקרה זה המכשיר לא נחסם אלא התאפשרה בדיקתו של הנאשם, מלמדת עובדה זו על כך שתוקף בדיקת הכיול לא פג.

באשר לטענה בדבר רמת האלכוהול שנמדדה אצל הנאשם:

את בימ"ש זה מחייבות ההלכות שנקבעו בביהמ"ש העליון, ומנחות ההלכות שנקבעו בביהמ"ש המחוזי. פסקי דין שניתנו על ידי בימ"ש השלום אינם מחייבים ואינם מנחים.