מדינת ישראל נ' נפתלייבואח'

החלטה

בפני בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים הפליליים אשר נפתחו כנגדם בתיק פ

42812-08-10.

כתב האישום מייחס להם ביצוע עבירות של התפרצות לרכב בכוונה לגנוב, גניבה מתוכו, חבלה במזיד ברכב והחזקת נכס החשוד כגנוב.

המשיבים נתפסו בכלכלתם שכן, נראו ע"י שוטרים שהיו במקום.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיום ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב האישום ושוכנעתי, לאחר עיון בתיק החקירה, כי אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב האישום.

לחובתו של המשיב מס' 1 הרשעות קודמות בעבירות כנגד הרכוש, בעבירות מרמה בעבירות אלימות ועוד.

עבירה אחרונה שעבר, זולת אלה שבכתב האישום נשוא הבקשה, הינה משנת 2002.

לחובת המשיב מס' 2 הרשעות קודמות בעבירות מירמה, אלימות, נגד הרכוש ועוד.

כן תלוי ועומד כנגד המשיב מס' 2 מאסר על תנאי בן 10 חודשים, אשר הוטל עליו אך ב – 3/09 ומסתבר, כי לא היה בו כדי להרתיעו מלשוב ולבצע עבירות כנגד הרכוש.

טען ב"כ המשיב מס' 1 כי, לטעמו, לא קמה עילת מעצר בעניין מרשו ובקש, כי אשחרר את מרשו לחלופת מעצר לפיה, יורחק לחדרה ויהיה נתון שם במעצר בית בבית אימו ובפיקוחה ובסיוע פיקוח של אחיו ושל אשת המשיב מס' 1.

אשר למשיב מס' 2, טען סנגורו כי יש לשחררו בתנאים והציע כי יחזור להתגורר בביתו שבקרית ים ויהיה נתון שם בפיקוח אשתו ובסיוע פיקוח של אחותו ז'אנה.

אשר לטענה כי לא קמה עילת מעצר משום שהמדובר בעבירת רכוש יחידה או בכזו שאינה מתוחכמת, אין לי אלא להפנות לדברי הטעם שנאמרו מפי כב' השופט עמית בבש"פ 45/10 מסרואה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו);

"כשלעצמי, אני מתקשה לקבל את הטענה כי בכל מקרה של עבירת רכוש יחידה או עבירת רכוש מתוחכמת, לא קמה עילת מעצר. יש בגישה זו כדי לעודד בעקיפין ריבוי עבירות, שהרי כל שרשרת עבירות מתחילה בעבירה הראשונה, שמא יאמר העבריין לעצמו כי אין סיכון שייעצר ב "מכה" הראשונה. "פתאום קם אדם בבוקר ומוצא..." שמכוניתו חלפה עם הרוח, או במקרה הטוב, נפרצה ותכולתה נשדדה. חוזר אדם לביתו בסוף עמל יומו ומוצא כי מאן דהוא חדר לפרטיותו ונטל את רכושו ואת חפציו שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי ימוד את עגמת הנפש, הרוגז וחסרון הכיס שנגרמו למי שנפגע מאותן עבירות רכוש, שדומה כי ליבנו גס בהן, והסטטיסטיקה של העבירות הלא מפוענחות בתחום זה מדברת בעד עצמה. אין לראות בעבירות רכוש, כמו התפרצות לדירה או גניבת רכב, גזירת גורל שאין לה מענה בחוק ובפסיקה".

ועוד נאמר:

"עבירות גניבת רכב או התפרצות לדירה, גם אם אינן "מתוחכמות", הן מסוג העבירות שיש בהן מסוכנות אינהרנטית נוכח הפוטנציאל להתפתחות אלימה. פריצה לבית או לחצרים מערערת את הבטחון האישי של הציבור וגניבת רכבם עלולה בהאידנא להפוך, חיש מהר למרדף משטרתי על כל הסכנות הכרוכות בו".

אציין, כי עבירות כנגד הרכוש אמנם אינן מקימות, לכשלעצמן, עילת מעצר סטטוטורית אך יש ובהצטברותן של נסיבות, קום תקום עילת מעצר וכזה הוא המקרה שבפני.

למעשיהם של המשיבים מצטרף עברם הפלילי גם בעבירות כנגד הרכוש ולמשיב מס' 2 קיים אף מאסר על תנאי שלא הרתיעו.

משקבעתי כי בענייננו קיימות ראיות לכאורה, כמו גם עילת מעצר לכאורית, עלי לבחון אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת המעצר.

ראיתי המצהירים שהוצעו, שמעתים, והתרשמתי מהם.