מדינת ישראל נ' נפתלי

גזר דין

מבוא

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); נהיגה ללא רישיון רכב, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה; נהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל – 1970; נהיגה ברשלנות, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה בצירוף סעיף 38(ב) לפקודת התעבורה; סיכון חיי אדם, עבירה לפי תקנה 21(ב)(4) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 וסטייה מנתיב, עבירה לפי סעיף 40(א) לתקנות התעבורה.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 13.01.12 בשעה 19:30 לערך, נהג הנאשם ברכב פרטי בדרך קדם במעלה אדומים, וזאת ללא רישיון רכב תקף וללא ביטוח רכב תקף. במהלך הנסיעה, נרדם הנאשם לפרקים, וכל זאת בעודו נוהג ברכב. כתוצאה מכך, סטה הרכב מנתיב הנסיעה, עלה על המדרכה ופגע בשני הולכי רגל. כתוצאה מכך נגרמו חבלות להולכי הרגל.

טענות הצדדים

לטענת ב"כ המאשימה, הנאשם הורשע על סמך הודאתו ב- 6 עבירות חמורות, כאשר על פי כתב האישום עולים הנזקים החמורים שנגרמו להולכי הרגל שהינם נערים.

עוד טוענת ב"כ המאשימה, כי הנאשם נטל על עצמו הסיכונים כי יפגע בעוברי אורח עקב עייפותו, חוסר ניסיונו בנהיגה שכן רישיונו לא חודש במשך 5 שנים ואף לקח לעצמו את הסיכון הכלכלי כאשר נהג ללא ביטוח כנדרש בחוק ולמעשה גלגל את נזקי התאונה לכלל הציבור.

ב"כ המאשימה טוענת, כי מתחם הענישה ההולם במקרה דנן נע בין מאסר קצר לבין 6 חודשי מאסר. לטענתה, יש להתחשב בכך שהנאשם נעדר עבר תעבורתי ויש לו רק עבירה אחת.

המאשימה מבקשת להשית על הנאשם חודשיים מאסר שירוצה בעבודות שירות, פסילה למשך 12 חודשים, מאסר על תנאי ופסילה על תנאי. בהתחשב במצבו הכלכלי לא ביקשה המאשימה להטיל על הנאשם קנס כספי.

מנגד, טוען ב"כ הנאשם כי העונש ההולם, בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, הוא של"צ חלף המאסר.

לטענת הסניגור, לנאשם לא היה רישיון נהיגה בתוקף עקב הגבלה שהוטלה עליו בהוצאה לפועל בשל חובות שלא יכל לסלק. לטענתו, הנאשם נטל הלוואות הכל בכדי לקבל רישיון נהיגה ועתה הצליח להסדיר את העניין ויש בידיו רישיון נהיגה תקף עד לשנת 2022.

לטענת ב"כ הנאשם, כתב האישום לא מייחס לנאשם גרימת חבלה של ממש, מאחר ולטענתו לא נגרמו חבלות כלשהן לנפגעים. אעיר כי לא הוצגו פניי מסמכים רפואיים כלשהם בדבר הפגיעות שנגרמו להולכי הרגל.

הסניגור ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם. הנאשם בן 50, נשוי ואב ל- 3 ילדים. שני ילדיו עיוורים 100% וכך גם אשתו. הנאשם הינו מפרנס יחידי בבית והוא זקוק לרישיון הנהיגה על מנת לערוך קניות ולהסיע את ילדיו ממקום למקום.

בנוסף טען ב"כ הנאשם, כי הנאשם נעדר עבר פלילי, שוטר מג"ב במשך מספר רב של שנים. לטענתו, מדובר בבן אדם מוסרי וכתוצאה מהתאונה הוא סובל מדיכאון ונזקק לטיפול רפואי.

הנאשם הוסיף וטען כי התאונה ארעה ביום שבת כאשר אין מוניות, מדובר ביום גשום וקר ומשכך למרות שחש בעייפות, נאלץ ללכת ולהסיע את בנו בן ה- 21 המתקשה במציאת עבודה עקב מגבלותיו.

מהו העונש ההולם?

איני מקבל טענת הסניגור כי עבירת הנהיגה היא עבירה כלכלית ולא עבירה המסכנת חיי אדם. אני סבור כי אין להקל עם נהגים רק משום שלא חידשו את רישיונם בשל חובות כספיים ולא בשל עבירות תנועה.

העובדה כי נהג נוהג בהיעדר רישיון נהיגה פירושה שאין לו גם ביטוח. ומדובר בתקופה ארוכה מאוד, הרישיון לא חודש במשך 5 שנים, שכמוה כמי שאין בידיו רישיון נהיגה מעולם.

יש בעבירה זו לא רק דופי פלילי, אלא אף דופי מוסרי כפול: הסיכון לנהג עצמו ולעוברי הדרך, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות הדרכים אם יתרחשו בעת הנהיגה (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.1.11)).

לאחרונה תוקן חוק העונשין (תיקון 113) העוסק ב"הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה". מטרת התיקון היא לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה.