מדינת ישראל נ' נעים(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבת רכב, החזקת כלפי פריצה וכניסה לישראל שלא כחוק.

ב"כ המשיב לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ועתרה לקביעת תנאי שחרור אשר לטעמה יכולים הן לאיין את מסוכנותו של המשיב והן להבטיח את המשך התייצבותו לדיונים.

ב"כ המבקשת עתר למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, תוך שמפנה הוא לכתב האישום שהוגש כנגדו המייחס לו לצד עבירת הכניסה הבלתי חוקית לתחומי מדינת ישראל גם עבירות רכוש, לעברו הפלילי הרצוף הרשעות בעבירות כניסה לישראל שלא כדין ולצידן עבירות רכוש מגוונות ולעובדה כי בעת הזו תלויים ועומדים כנגדו שני מאסרים על תנאי ממושכים ברי הפעלה, אשר מעצימים את החשש להמלטות מאימת הדין.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, מצאתי כי בענינו של המשיב קיימות שתי עילות מעצר. האחת מסוכנותו של המשיב לרכוש הציבור ובטחונו, והשניה החשש להמלטות מאימת הדין וזאת בהתחשב בין היתר בעברו הפלילי המכביד של המשיב ובקיומם של שני מאסרים על תנאי, אשר לא הרתיעו את המשיב מלשוב ולבצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו.

אכן המשיב שבפני נאשם בעבירה של שהייה בלתי חוקית לצד ביצוע עבירות רכוש נוספות. למשיב עבר פלילי מכביד בעבירות מסוגים שונים, בין היתר כניסה לישראל שלא כחוק, עבירות רכוש הקשורות ברכבים, התפרצות לבית מגורים, היזק לרכוש בזדון וגניבה.

מדובר במשיב שריצה מס' תקופות מאסר בפועל ממושכות וכן כאמור לעיל תלויים ועומדים כנגדו שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה, האחד של 12 חודשים והאחר בן 8 חודשים.

מהמקובץ עולה כי מדובר במי שמנצל שהייתו הבלתי חוקית בארץ לביצוע עבירות פליליות ולכאורה זו הייתה מטרת כניסתו גם בפעם האחרונה.

זאת ועוד, סבורני כי החשש להמלטות מאימת הדין בענינו של המשיב מתעצם לנוכח העובדה כי אם יורשע הוא צפוי בנוסף על כל עונש שיגזר עליו כי יופעלו כנגדו המאסרים על תנאי שנגזרו עליו בגין הרשעותיו בתיקים קודמים.

מפסיקת בית המשפט העליון עולה כי גם כאשר אדם נאשם בעבירה של שהייה בלתי חוקית בלבד, ללא עבירה נלווית, וכאשר בעברו הרשעות מאותו סוג ואף תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי, קיימת עילה מובהקת של החשש להמלטות מאימת הדין ואין מקום למתן אמן ולשחרור לחלופת מעצר (ראה למשל בש"פ 6147/05 תאאר אבו יאסין מיום 30/06/05 ובש"פ 7131/08 כאמל אחמד מיום 26/08/08).

בפסיקה נוספת של בית המשפט העליון בענינו של שוהה בלתי חוקי שבעברו הרשעות מסוגים שונים, גם כאשר הוא נאשם בעבירה של שהייה בלתי חוקית בלבד, קיימת עילת מסוכנות ובשילוב עם החשש להמלטות מאימת הדין אין מקום לשקול חלופת עצר (ראה בש"פ 3027/09 אשלמון אפרה מיום 10/05/09).

נוכח הדברים הללו, ברור כי דינו של המשיב שבפני למעצר עד תום ההליכים.

בשולי החלטתי אציין כי אין מקום להשוואה בין ענינו של משיב זה לבין עניינם של אחרים בפרשה אשר חלקם שוחררו בהסכמת התביעה וחלקם על-פי החלטת בית המשפט, נוכח ההבדל המהותי בין המשיב שבפני לבין אותם מעורבים, כאשר בכל הנוגע לאותם ששוחררו מדובר בתושבי ישראל אשר הינם נעדרי עבר פלילי מכל מין וסוג שהוא.

אשר על כן ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לענין אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ניתנה והודעה היום ז' ניסן תשע"א, 11/04/2011 במעמד הנוכחים.

שרית זמיר, שופטת

הוקלד על ידי: אפרת אלבכר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: