מדינת ישראל נ' נעים(עציר) ואח'

החלטה

בעניין המשיבים 4 ו- 5

האישום וגדר המחלוקת

לפני בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

בעניין המשיב 1, הדיון נדחה בשלב זה והמשיב 1 נעצר עד החלטה אחרת. בעניין המשיבים 2 ו 3 נתנה החלטה ביום 7.5.12 לפיה נעצרו משיבים אלה עד תום ההליכים. החלטה זו מתייחסת, אפוא, למשיבים 4 ו -5.

המשיבים 4 ו – 5 מואשמים אך ורק באישום השני אשר בכתב האישום. תיאור מפורט של כתב האישום והפרשה בכללותה מופיעה בהחלטה בעניין המשיבים 2 ו-3, והקורא מופנה לשם. לפיכך, ארשה לעצמי לקצר בהחלטה זו ולהתמקד בעניינם של המשיבים 4 ו-5 בלבד ובהקשר לאישום הנוגע להם בלבד.

בקצרה יאמר כי האישום הראשון מתאר פרשה של סחיטה באיומים כלפי תחנת מוניות, וזאת בשיטה מורכבת במקצת. עולה מהאישום הראשון כי הכוונה הייתה לאיים על בעלי התחנה, המתלוננים, לגרום להם לחשוב כי המשיב 2 הוא עבריין בשם "רוני ביטון מלוד" התוקף ומאיים עליהם. בד בבד תוצע להם מעין הגנה באמצעות המשיב 1, ובכך אמורה להתחיל פרשה של סחיטה באיומים שנועדה להביא לשיתוף פעולה של המתלונן בביצוע עבירות מרמה בחו"ל בהם התמחה המתלונן בעבר.

כאמור, המשיבים 4 ו- 5 קשורים לאישום השני בלבד ולא לראשון. על פי האישום השני הגיעו המשיבים 2,3,4 ו-5 אל תחנת המוניות, צעקו על פקידת הקבלה בדרישה לדעת את מיקום המתלונן, המשיבים 2,3 ו-4 עלו אל המשרד שם שהתה אשת המתלונן, המתלוננת, בגפה בעוד המשיב 5 נשאר בקומה התחתונה, קרוב לדלפק. המשיבים אשר היו עם המתלוננת איימו עליה ודרשו לראות את המתלונן תוך שהמשיב 2 מציג את עצמו כ "רוני ביטון" וירדו חזרה למטה. המתלוננת יצאה אחריהם וניסתה לצלם אותם אז נוצר עימות בו המשיב 2 חטף את מכשיר האייפון שלה, חשף דבר הנחזה כאקדח ואיים שוב. המשיבים נכנסו למכוניות בהם הגיעו ועזבו את המקום. כעבור מספר דקות נצפו יחד על גג חניון כאשר המשיב 2 זורק את האייפון על מנת להשמידו.

המשיבים 2 ו-3 הודו בקיומן של ראיות לכאורה אך המשיבים 4 ו-5 חולקים על קיום ראיות לכאורה ביחס לחלקם. מובהר כי הסנגור אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לקו העיקרי של האירוע. אולם, לשיטתו, אין ראיות לכאורה לכך שהמשיבים 4 ו-5 היו מודעים לכך שהם חלק ממעשה האיום של המשיבים 2 ו-3. לשיטתו, הם התלוו לחבריהם לעניין עסקי רגיל. עוד סבור הסנגור כי הדיבורים לא היו מאיימים, אלא בתפיסתה הסובייקטיבית של המתלוננת.

הסנגור ממשיך וטוען כי אף אם ישנן ראיות חלשות כלפי המשיב 4 הרי שביחס למשיב 5 אין ראיות כלל. זאת, משום שהמשיב 5 לא עלה למשרדה של המתלוננת, אלא נשאר למטה, ואין כל אינדיקציה לשותפות כל שהיא למעשה מאיים מאיזה שהוא סוג.

בנסיבות אלה סבור הסנגור שיש לקבל חלופת מעצר בעניינו של המשיב 4 וניתן לשחרר את המשיב 5 ללא פיקוח וכמעט ללא תנאים.

הראיות

עיינתי בחלק הראיות הרלבנטי לטיעוניו של הסנגור, ולאחר עיון, עלי לדחות את טענותיו. ראשית, כפי שציין התובע, המדובר בחבורה שהגיעו יחד לתחנת המוניות, בנשי כלי רכב. במקום בוצעה עבירה. כולם עזבו יחד את המקום ונסעו למקום אחר בו הושמדה ראיה. נסיבות אלה מלמדות, לכאורה, שאפילו מי שנשאר ברכב היה בסוד העניינים וקשור לקשר לבצע עבירת סחיטה ואיומים. מכל מקום עליו להסביר ולשכנע מה עשה במקום ומה חשב לעצמו כאשר ראה את ההתנהגות המאיימת של המשיבים (שחלקה הייתה מחוץ לתחנה).

מצלמות האבטחה כשלעצמן אינן מלמדות באופן חד משמעי על איום. המדובר בסרט ללא קול, אשר ללא התוכן המילולי, וללא תיאור של הטון והאינטונציה, אינו מלמד בהכרח שמדובר באיום. שפת הגוף לעצמה נראית נחושה, אך לא בהכרח מאיימת. לו הייתה זו הראיה היחידה, ניתן היה לטעון כי חווית הפחד, הנראית בשפת גופה של המתלוננת, היא סובייקטיבית. אולם, עדויות המתלוננת והפקידה מדובבים עבורנו את הסרט האילם ומלמדים על איומים ממש. עדויות אלה עם עדויות המתלונן והעוקבים, כמו גם השכנה, מלמדים על עימות של ממש שהתפתח לאחר היציאה מתחנת המוניות.

עיון בהודעות של המתלוננת והפקידה מלמד על קיומם של פרטים חשובים שלא כולן הובאו בכתב האישום אך יש בהם כדי להשליך על טענות הסנגור. יוזכר, כי שמו של המשיב 2 הוא דור חזות. אולם, הן באישום הראשון והן באישום השני הוא הציג את עצמו בפני המתלוננים כ"רוני ביטון מלוד". פקידת הקבלה מספרת על כניסת החבורה לבית העסק. לדבריה, אלה נכנסו בצעקות, דרשו לפגוש את המתלונן, ביקשו את מספר הטלפון שלו ואמרו לפקידה למסור למתלונן " שרוני ביטון מלוד חיפש אותו" ואף לרשום את השם. נמצא, שההצגה של הזהות הבדויה של המשיב 2, כלפי הפקידה, נעשתה בנוכחות המשיבים 4 ו-5. שני אלה, לא תהו ולא שאלו אודות שמו החדש של דור חזות עמו הגיעו למקום. בכך הראו לכאורה שהם חלק מהקשר היסודי שנקשר מראש לסחוט את המתלונן ומבינים את מטרת "ההצגה".

עוד עולה מעדות הפקידה כי אף מהקומה התחתונה נשמעה צעקתה של המתלוננת בעת שהמשיב 5 נשאר בקומת הדלפק והאחרים היו למעלה. תאורה הצעקות של המשיבים יחד, מלמד כי מדובר במעשה איומים שלהם שנעשה כחבורה.

כאמור לעיל וכעולה מעדות המתלוננת, השכנה והעוקבים, המשיבים כולם נכחו בעת העימות שהיה מחוץ לתחנת המוניות, בעת חטיפת האייפון בו צילמה המתלוננת, ובעת השמעת איומים מפורשים על ידי המשיב 2. הם נכנסו כולם לכלי הרכב ונסעו מהמקום במהירות תוך "חיתוך" אי תנועה בככר. דבר המלמד על מודעות לכך שהתבצעה עבירה לכאורה ויש מקום להסתלקות מהירה.

נמצא שיש בהחלט ראיות לכאורה מספיקות על מנת לקשור את המשיב 5.

קל וחומר שיש ראיות מספיקות לקשור את המשיב 4 למערכת סחיטה באיומים. שכן, מעבר לכל האמור בעניין המשיב 5, הוא עלה למשרדה של המתלוננת וזו מספרת אודות המשיב 2 שהציג את עצמו שם כ"רוני ביטון מלוד". לדבריה "המבוגר" שהוא המשיב 4, אמר מפורשות "אנחנו נחזור לפה, אני אראה לו מי זה רוני ביטון". עדות זו אודות משפט זה, לבדה, מהווה ראייה לעבירת איומים של המשיב 4, וכן להיותו חלק מהקשר לאיים באמצעות הזהות הבדויה.

עילת מעצר: