מדינת ישראל נ' נסרה(עציר)

גזר דין

פתח דבר וההליך

לקראת סופו של ההליך (כשלמעשה נקבעה עוד ישיבה אחת לסיום פרשת ההגנה ולסיכומים בע"פ), החליט הנאשם לחזור בו מכפירתו והוא הודה והורשע, במסגרת כתב אישום מתוקן, בביצוע העבירות: שוד בנסיבות מחמירות – עבירה על סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 [החוק] ואיומים – עבירה על סעיף 192 לחוק.

לבקשת הסנגור, חרף התנגדות ב"כ המאשימה, ובעיקר מהטעם ששותפו הופנה לעריכת תסקיר, מבלי שהייתה לכך חובה בדין (אם כי השותף הודה בפתח משפטו, שלא כמו הנאשם), הופנה גם הנאשם לשירות המבחן להכנת תסקיר.

עובדות כתב האישום המתוקן

ב- 18.2.13 בסביבות השעה 4:48, הגיעו הנאשם ווליד חטאר [השותף] ברכב בו נהג השותף, בסמוך לקיוסק "גרין" בכפר יאסיף [הקיוסק]. הם נכנסו לקיוסק, כשהם רעולי פנים. הנאשם אחז במוט ברזל והורה למוכר [המתלונן] לפתוח את הקופה. משסירב המתלונן לעשות כן, תפס אותו הנאשם בחולצתו ודחפו אל דלת הכניסה של המחסן, השותף ערך חיפוש על גופו של המתלונן ולאחר מכן הנאשם דחף אותו לתוך המחסן והורה לו לא לצאת משם. השותף נטל מהקיוסק שתי חפיסות סיגריות. הנאשם ניסה לפתוח את הקופה ומשלא הצליח בכך, הוציא את המתלונן מהמחסן והורה לו לפתוח את הקופה, כשהוא מאיים עליו שאם לא יעשה זאת, יפגע בו. בפחדו מהם, פתח המתלונן את הקופה והנאשם והשותף נטלו מתוכה סך של 3,590 ₪, בנוסף לשתי חפיסות הסיגריות הנ"ל. הנאשם והשותף נמלטו מהמקום, לאחר שאיימו על המתלונן, כי אם יתקשר למשטרה, יפגעו בו.

התסקיר

הנאשם רווק בן 35. עובר למעצרו התגורר בכפר אבו סנאן עם משפחתו, לא עבד וקיבל קצבת נכות מהמל"ל. יש לו 4 אחים ו- 5 אחיות. הוריו מבוגרים, סובלים שניהם מבעיות רפואיות. הנאשם תיאר ילדות קשה, במהלכה עבר אלימות פיזית והתעללות רגשית. להתרשמות שירות המבחן בנאשם טמון כעס רב כלפי משפחתו, נוכח היחס שלטענתו קיבל מהם.

הנאשם בעל השכלה של 8 שנות לימוד, לא רצופות. קיימים דיווחים על אודות התנהגות שאינה הולמת והישגים לימודיים נמוכים. לדבריו, דרישות בני משפחתו, הצפיות ממנו ושילובו בשוק העבודה מגיל צעיר, עיכבו את התפתחותו והמשך לימודיו. הוא התקשה לשמור על יציבות תעסוקתית. לדבריו, כבר בגיל 13 התוודע לסמים ופיתח תלות בחומרים פסיכואקטיביים. בהתחלה עישן חשיש, אך מאוחר יותר השתמש גם בסמים אופיאטים, מסוג הירואין וקריסטל והתמכר להם. לטענתו עבר ניסיון גמילה בכלא חרמון בין השנים 2006-2004, אך הטיפול לא היה משמעותי עבורו. הוא נפצע קשה באירוע ירי, נטל מורפין ונפל חזרה לסמים. לדבריו קודם למעצרו הנוכחי, השתלב בהליך טיפולי במסגרת אשפוזית לנפגעי סמים בטמרה, אך הורחק בשל סכסוך שפרץ בינו לבין מטופל אחר. עוד ציין כי בעבר פנה לטיפול פסיכיאטרי, אך התקשה להתמיד בו. בפני שירות המבחן הביע רצונו להשתלב בהליך טיפולי אינטנסיבי, במסגרת קהילה טיפולית.

יחסו לעבירה – להתרשמות שירות המבחן, הנאשם לוקח אחריות מלאה על ביצוע העבירות כשלדבריו, במהלך ביצוען היה נתון תחת השפעת סמים.

מגיליון הר"פ שלו, עולה כי לחובתו 11 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש וסמים, כשהאחרונה שבהן היא משנת 2011. הוא ריצה שישה מאסרים בפועל, האחרון כאמור משנת 2011.

לשיטת שירות המבחן, מדובר בבחור "בעל דמוי עצמי, ערך ומסוגלות נמוכים, המנהל אורח חיים בצל התמכרותו לסמים מגיל צעיר ובעל דפוסים עבריינים מושרשים. ניכר כי אימץ לעצמו את האלימות כדרך להתמודדות בחייו", קיים קושי שלו להתחבר לחומרת מעשיו ולנזק שגרם. הוא מתקשה לגלות אמפטיה לנפגעי העבירה, חי בקונסטלציה משפחתית מורכבת וקיים סיכון גבוה להישנות עבירות חמורות שלו בעתיד.

ההמלצה היא להציב לו גבולות ברורים, לצד מאסר מותנה מרתיע, פיצוי והתחייבות. על רקע הנזקקות הטיפולית שביטא, שירות המבחן ממליץ להורות לשב"ס לשקול לשלבו במסגרת כלא טיפולי-שיקומי.

ראיות לעונש וטיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה הגיש גיליון ר"פ של הנאשם, פסק דין, במסגרתו הוטל עליו מאסר מותנה שהפעלתו מתבקשת במצטבר ואת גזה"ד שהוטל על השותף.

ב"כ המאשימה טען כי בדומה למתדלקים כך גם עובדי קיוסק הם אוכלוסיה חלשה, החשופה למקרי שוד ואלימות, בהיותם קרבן מזדמן ומבודד על פי רוב ומכאן הצורך להגן עליהם. על ביהמ"ש לשמש מגן לחלשים, להילחם בתופעה מכוערת ובזויה זו, שאין מאחוריה מאומה זולת בריונות לשמה ושמימדיה מדאיגים מאוד.

עוד טען ב"כ המאשימה כי יש להחמיר בעונשו של הנאשם, לעומת העונש שהוטל על שותפו ומנה לכך שני נימוקים עיקריים, שעמדו בבסיס גזה"ד שהוטל על השותף: הנימוק הראשון הוא העובדה שהשותף הודה כבר בתחילת משפטו, חסך זמן שיפוטי יקר וחסך את העדתו של המתלונן, שיש להניח שעדותו למול פני השודד אינה קלה עבורו. לעומתו, הנאשם הודה רק לאחר תחילת פרשת ההגנה ולאחר שהוא עצמו העיד. הנימוק השני, אותו מציין השופט בעמ' 12 לגזר הדין, לפיו - שלא בלי היסוס, הוא סבור כי יש לתת לשותף האפשרות לשקם עצמו ולכן על מנת לעודד אותו, ומכיוון שהשותף הביע רצון לגמילה כבר בהליך המעצר, הרי שהוא מקל בעונשו - אינו רלוונטי לעניין הנאשם דנן, שכן אין כל אינדיקציה כי החל או הביע רצון להתחיל בשיקום או בהליך גמילה כלשהו מסמים כבר בהליך המעצר.

ב"כ המאשימה טען כי מתחם העונש ההולם לשוד בנסיבות מחמירות, נע בין 5 ל- 8 שנות מאסר בפועל. ובמקרה זה, בהתחשב בחומרת המעשים ובמיהות העושה, עתר לכך שהעונש יהיה ברף הגבוה של מתחם העונש ההולם לו טען, כמו גם מאסר על תנאי משמעותי, הפעלת העונש המותנה בן ה- 5 חודשים במצטבר לעונש זה ופיצוי הולם למתלונן ולבעל הקיוסק.

ב"כ הנאשם הפנה לאמור בתסקיר שירות המבחן, נפילת הנאשם לסמים, בגין נסיבות ילדותו הקשות. עקב התמכרותו לסמים, הדרדר לעבריינות, בילה תקופות בבתי כלא. הנאשם ניסה לשקם עצמו, כמעט הצליח וכמעט התנקה מסמים, אך עבר אירוע טרגי, בו נפגע קשות מירי. הוא ניצל ממוות אך נותר נכה קשה בידו הימנית. הוא חווה כאבים ונטל תרופות והדרדר בחזרה וביתר עוצמה לסמים. הנאשם ניסה להיגמל פעם נוספת, כמפורט בתסקיר, אך לא הצליח. בעת ביצוע העבירה היה תחת השפעת סמים.

כעת לטענת הנאשם, הוא נקי מזה מספר חודשים. הסנגור הצביע על כך שניתן להתרשם מהנאשם כי אכן כך. לדברי הסנגור, הנאשם הביע רצון להמשיך הליך גמילה ולכן הוא שעמד על כך שיוגש תסקיר שירות המבחן. גם שירות המבחן המליץ שבמסגרת בית הסוהר יעבור הנאשם הליך גמילה.