מדינת ישראל נ' נסר אללה(עציר)

החלטה

1.לפני בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים או תפילה, וגניבה והיזק בזדון.

3.בין הצדדים מחלוקת האם קיימות ראיות לכאורה לאמור בכתב האישום.

4.המבקשת טוענת כי המשיב יחד עם אחר התפרצו לחנות "ילו" בתחנת דלק הנמצאת ביציאה מירושלים.

5.הראיה המרכזית שנמצאת בתיק החקירה היא צילומי מצלמות האבטחה המותקנות בחנות.

6.במהלך הדיון הגיש ב"כ המבקשת את דיסק הצילומים. הצדדים ובית המשפט צפו בצילומים, ולאחר מכן צפה בית המשפט מספר פעמים בצילומים. מדובר במספר קטעי וידיאו שהועתקו ממצלמות המותקנות במספר מקומות בחנות. קיימת מצלמה אחת מחוץ לחנות שתיעדה את הרחוב, מצלמה נוספת מחוץ לחנות שתיעדה את הנעשה באזור פתח החנות, מצלמה נוספת בתוך החנות שתיעדה את אזור הכניסה לחנות, מצלמה נוספת בתוך החנות שתיעדה את אזור מדפי הסחורה שכללו בעיקר קופסאות סיגריות, ומצלמה נוספת באזור הקופה.

7.מכלל הצילומים עולה כי נראה רכב מסוג פסט בצבע לבן מגיע למקום, לאחר מכן נראים שני בחורים שמסתובבים סמוך לפתח הכניסה לחנות. אחד הבחורים חובש כובע מצחיה כחול, עובדה אליה אחזור בהמשך. הבחורים מדברים ביניהם, נראים מתבוננים לכיוונים שונים, כאשר בעל הכובע הכחול נראה ניגש מידי פעם לאזור הכניסה לחנות.

8.במצלמה שמתעדת את הכניסה לחנות, המכוונת לדלת הכניסה, נראה כי בשלב מסוים דלת הכניסה נפרצת. מדובר בדלת זכוכית, תחילה הזכוכית נפרצת בבעיטה, ולאחר מכן נראה כי נעשה שימוש בשתי הידיים שעליו כפפות כדי לשבור את הזכוכית. הדבר מתבצע על ידי בעל הכובע הכחול. שני אנשים נראים נכנסים לחנות, הראשון הוא בעל הכובע הכחול, והשני חובש כובע גרב. השניים בתחילה עוברים לכיוון הקופה, אחר כך נראים מעמיסים את קופסאות הסיגריות לתוך שק לבן ויוצאים מהמקום בסופו של דבר. לאחר כן, נראה אותו רכב עוזב את המקום, לאחר שתא המטען היה פתוח, אחד הנוסעים ירד, וסגר את תא המטען.

9.המשיב שלפני נעצר ביום 31.8.10 כאשר העבירה בוצעה ביום 14.8.10. היינו מאז ביצוע העבירה חלפו כ-17 יום. המבקשת טוענת כי קיימת זהות בין חובש הכובע הכחול שנראה בסרט הוידיאו לבין המשיב.

10.אומר מיד כי גם לאחר שצפיתי בסרט מספר פעמים, לא אוכל לקבוע ולו לכאורה כי הפנים שבסרט הוידיאו זהות לפני המשיב שהיה לפני או לתמונות המשיב כפי שצולם בעת מעצרו או סמוך למעצרו.

11.המבקשת גם סומכת על דמיון שבין הכובע הכחול הנראה בסרט לבין הכובע הכחול שנתפס עם המשיב בעת מעצרו, וליתר דיוק היה מונח לידו בתוך הרכב בו נעצר.

12.לעניין זה, מפנה המבקשת לתמונות שצולם בהן המשיב סמוך למעצרו. המשיב חבש את הכובע הכחול, כנראה לאחר שנאמר לו לעשות כן על ידי אנשי המשטרה לצורך הצילום. המבקשת טוענת כי מדובר בסימן ייחודי בכובע, בכך שהמצחיה קרועה באופן מסוים מאוד. אכן המתבונן בתמונות שצולמו רואה כי המצחיה קרועה וחלקה חסר מחלקה המרכזי כלפי צידה הימני, ואילו רק החלק השמאלי שלם. לאחר שהתבוננתי היטב בצילומי הוידיאו, נראה שם בבירור כי מדובר בכובע דומה, אולם בצילומי הוידיאו המצחיה שלמה לחלוטין. הדבר בולט במיוחד כאשר המצלמות קלטו את הכובע בצילום מלמעלה, מספר פעמים. באותם צילומים נראית המצחיה שלמה. אני מפנה במיוחד למצלמת הקופה בשעה 14:56 עד שעה 14:58.

13.בצילומי הוידיאו נראה כי לבעל הכובע הכחול שריטות רבות על ידיו מדובר ככל הנראה בשריטות שנגרמו עקב שבירת הזכוכית באמצעות הידיים . הגיוני היה שגם בחלוף 17 יום, תקופה שחלפה עד שנעצר המשיב, יישאר זכר לשריטות אלה. אמנם, המבקשת צילמה את ידיו של המשיב סמוך למעצרו, תמונות שנעשו בשחור לבן, אולם עיון בתמונות מלמד כי אין מדובר באותן שריטות שנראות בצילומי הוידיאו בזמן הפריצה, שכן מדובר בשריטות שונות, הנמצאות באזורים אחרים על ידיו של המצולם בוידיאו.

14.המשיב, הכחיש בחקירתו כל קשר להתפרצות. הוא טען בתחילה כי הוא רוצה לגמור מהעניין וללכת הביתה, הוא מצטער, הוא אינו יודע מאיפה להתחיל. הוא מסר למי שייך רכב הפסט הלבן בו נעצר. הוא מסר שאינו זוכר שהגיע לתחנת דלק בכניסה לעיר עם הרכב הנ"ל בתאריך בו ארעה ההתפרצות. הוצג למשיב קטע סרט הוידיאו בו נראה בעל הכובע הכחול והוא טען כי אותו אדם אינו המשיב. באשר לשריטות בידיו, אמר כי נגרמו מעבודתו. הוא התבקש להחזיר את הדברים שגנב ואמר כי אינו יודע איפה הדברים. טען כי באותו יום היה בבית. כאשר נאמר לו שנמצא דם השייך לו במקום, טען כי אין מדובר בדם שלו. לכל אורך החקירה הכחיש המשיב שגנב רכוש מאותה חנות.

15.אשתו של המשיב נחקרה. בהודעתה מיום 5.9.10 טענה כי האיש שנראה בסרט הוידיאו שהוצג לה הוא בעלה באופן וודאי. יחד עם זאת, מהודעתה מיום 1.9.10 עולה כי קיימת בלבה טינה כלפי המשיב, כך גם עולה מתסקיר שירות המבחן שהוצג לי ושהוגש לבית המשפט בהליך פלילי אחר בו עמד המשיב לדין, הורשע, ונדון למאסר בפועל ולמאסר על תנאי. מכל מקום, מבחינה ראייתית לא ניתן לעשות שימוש בהודעת האישה ואין לה משקל כלשהו.

16.המבקשת גם מפנה למזכרים שערכו קצין החקירות והחוקר בעת שהמשיב נחקר ומסר הודעה. על פי מזכרים אלה בסוף החקירה, נכנס קצין החקירות לחדר בו נחקר המשיב, החוקר אמר לו שהמשיב מכחיש את המיוחס לו. קצין החקירות שוחח עם המשיב, הסביר לי שהוא צולם, וביקש מהמשיב להחזיר את הרכוש שנגנב. המשיב חשב מספר דקות, אמר שהוא רוצה לספר את האמת, אבל אין לו מה להחזיר, הוא מוכן לפצות תמורת כסף את בעל העסק. לאחר מכן, קצין החקירות שאל את המשיב מי הבחור השני שהיה איתו, המשיב השתתק וחזר להכחיש את מעורבותו בביצוע העבירה.

17.המבקשת, ביקשה לראות באמור במזכרים אלה כתחילת הודאה במעשה מצד המשיב. אינני סבור כי ניתן אפילו בשלב זה לראות באמור במזכרים אלה כהודאה מצד המשיב. גם אם אמר המשיב כי הוא מוכן לפצות את בעל העסק, אין בכך מסקנה חד משמעית כי הוא זה שפרץ למקום. לא ניתן לקבוע מה גרם למשיב לומר דברים אלה. יתכן וחשש מכך שיועמד לדין, או כי יושם במעצר. יפים הדברים גם לגבי המזכר שערך החוקר תמסטט ביחס לאמירתו של המשיב כי אחרי שבועיים הרכוש הגנוב כבר אינו קיים.

18.סופו של דבר, מכלל חומרי החקירה שנמצאים בידי המבקשת, אינני סבור כי ניתן לקבוע שקיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיב בכתב האישום.

19.אני ער לכך כי טרם נתקבלו תוצאות בדיקת די.אן. אי. באשר לדם שנמצא בזירת העבירה, דבר זה יש בו כדי להוביל למסקנה שיש לשחרר את המשיב בתנאים שיבטיחו את המשך התייצבותו להליכים.