מדינת ישראל נ' נסימי(עציר)

נוכחים: ב"כ המבקשת עו"ד גיא זהבי

המשיב וב"כ עו"ד נחמי פיינבלט

החלטה

פתח דבר

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] תשנ"א – 1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה – עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין התשל"ז -1977 (להלן: "החוק"), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק, נהיגה ללא רישיון נהיגה – עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה ללא ביטוח – עבירה לפי סעיף 2 א+ב לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל – 1970 ונהיגה בשכירות עבירה לפי סעיף 62(3) בנסיבות סעיף 64 ד לפקודה.

בהתאם לכתב האישום, למשיב אין ומעולם לא היה רישיון נהיגה. ביום 29.7.11 נהג המשיב ברכב, ביציאה מאשדוד לכיוון כביש 4, לכיוון דרום, המשיב נהג ברכב כשהוא שיכור ובגופו ריכוז אלכוהול של 350 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף. באותו זמן ישבו שוטרי התנועה אסף קוסקס ואוראל חמיאס בניידת גלויה, ביציאה מאשדוד לכיוון כביש 4, לכיוון דרום. השוטרים הבחינו במשיב כשהוא עוצר את הרכב על הגשר בכביש, ומשזה הבחין בניידת, החל בנסיעה לאחור. השוטר אסף שנהג בניידת, הפעיל את האורות הכחולים המהבהבים ואת הסירנה והחל לנסוע לעבר המשיב. המשיב המשיך בנסיעה לאחור ועקב כך גרם לכלי רכב אשר נסעו באותה עת בכביש לסטות לצידי הכביש. כאשר הגיע לרמזור בצומת, ביצע פניית פרסה ונסע במהירות ובפראות תוך שהשוטרים דולקים אחריו וקוראים לו באמצעות מערכת הכריזה לעצור. המשיב לא שעה לקריאותיהם והמשיך בנהיגה פרועה ומהירה לעבר מעגל תנועה, נכנס אליו והמשיך בנסיעה כנגד כיוון התנועה. בהמשך הגיע למעגל תנועה נוסף, ונסע בתוכו כנגד כיוון התנועה. על מנת לעצור את המשיב, עצר השוטר את הניידת ביציאה ממעגל התנועה, אולם המשיב עקף את הניידת ונמלט תוך נהיגה מהירה מהשוטרים. המשיב במהלך מנוסתו חצה צומת בנהיגה פרועה ומהירה בהתעלמו מן האור האדום שדלק ברמזור, תוך שהוא גורם לכלי רכב אשר נסעו אותה עת כדין לסטות מנתיב נסיעתם, על מנת למנוע התנגשות המשיב בהם; נסע בפראות במעגל תנועה ועקב כך נאלץ נהג כלי רכב אחר לבלום את רכבו בפתאומיות על מנת למנוע התנגשות. בהמשך ביצע פנייה ימינה, תוך שהוא נוהג בזיגזג וזאת כאשר השוטרים דולקים אחריו ומפצירים בו כל העת לעצור; עבר בכביש במהירות תוך שהוא פונה בחדות וכלי רכב אשר נסעו אותה עת על הכביש נאלצו לבלום בפתאומיות על מנת למנוע פגיעת המשיב בהם. המשיב המשיך בנהיגתו ולאחר שביצע פנייה חדה, האט את מהירות נסיעתו, או אז חסמו השוטרים את הרכב, ועצרו את הנאשם.

ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר אך ביקש להציג חלופת מעצר, ולאחר שחלק מן הערבים נשמעו, הורה בית המשפט ביום 3.8.11 על הגשת תסקיר מעצר. כעת התקבל תסקיר אשר המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית בת דודתו תחת פיקוחה ובפיקוחו של קרוב משפחה נוסף.

ב"כ המבקשת עתרה להורות על מעצרו של המשיב תוך שהדגישה את חומרת העבירות, כאשר המשיב נהג כשהיה נתון תחת השפעת אלכוהול כשאין לו ומעולם לא היה לו רישיון נהיגה, ללא ביטוח בתוקף. עוד הטעימה כי התנהל מרדף בעקבותיו תוך שהוא מסכן את חיי הנוסעים בכביש. היא עמדה על עברו הפלילי והתעבורתי של המשיב, ממנו עולה כי למשיב שבע הרשעות תעבורה קודמות. עוד הדגישה, כי מדבריו של המשיב עצמו: "אני רואה הגה אני חייב לנהוג", הרי שאין ליתן בו אמון כי במידה וישוחרר לא יחזור על סורו, ומכאן עתרה להורות על מעצרו.

ב"כ המשיב הדגיש כי כבר בדיון הראשון, בשלב הצהרת תובע, שקל בית משפט לשחררו וכי עיקר עבירותיו של המשיב הינן משנים 2003 – 2004 והן בוצעו על גבול הקטינות. ביחס לביצוע העבירות במקרה דכאן, הטעים כי בסופו של יום לא נגרם כל נזק בלתי הפיך וקיים שקט שיש להאזין לו. המשיב מעולם לא הפר מעצר בית ולכן מהימנותו בשלב זה לשחרור לחלופה לא נבחנה וניתן לתת בו אמון. עוד הפנה לתסקיר שירות המבחן, תוך שציין כי מדובר בתסקיר מאוד יסודי ומכאן יש לאמץ המלצותיו. עוד הפנה ב"כ המשיב לפסיקה לתמיכה בטענותיו, במקרים בהם שוחררו נאשמים בעבירות חמורות יותר. מכאן עתר לשחרר המשיב למעצר בית, בבית הערבה שהוצגה כאשר הציע עיבוי החלופה בצירוף איזוק אלקטרוני וערבויות.

דיון

העבירות המיוחסות למשיב הינן חמורות. המשיב נהג ברכב בעודו שיכור. בנהיגתו הביע המשיב זלזול בחוק והעדר מורא, בשים לב לעובדה כי נהג בפראות ובמהירות, תוך שהוא נמלט מן השוטרים והכל כשאין ברשותו רישיון נהיגה. לאחר הימלטותו מהניידת התנהל אחריו מרדף לא קצר אשר במהלכו סיכן חיי אחרים ובכלל זה המשתמשים בדרך.

המעשים המיוחסים למשיב מקימים חזקת המסוכנות בהתאם לסעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי. אף מעשיו של המשיב ועברו התעבורתי מלמדים על מסוכנותו.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי המשיב בן 26, רווק, מוכר לשירות המבחן עוד בהיותו נער, אז הופנה לשירות המבחן לנוער עקב ביצוע עבירות של נהיגה ללא רישיון והופנה לקבוצה טיפולית, אך התקשה לשתף פעולה. בשנת 2004 הופנה לשירות המבחן למבוגרים עקב נהיגה ללא רישיון כאשר שירות המבחן התרשם שהמשיב ממעיט מחומרת העבירות ומשליך את האחריות לביצוע העבירות על קשייו לשלוט על עצמו ולהימנע מנהיגה, כאשר המשיב נדון לפסילה ומאסר מותנה. עוד צוין כי המשיב לא גויס לצבא עקב אי התאמה ועבר פלילי. שירות המבחן התרשם כי המשיב סבור שהמניעים להתנהגותו נובעים, בין היתר, מצריכת אלכוהול ושיפוט לקוי באותה העת. לאחר בחינת הערבים המוצעים, בת דודתו וקרוב משפחה נוסף, התרשם שירות המבחן כי על אף חומרת המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום ומעורבותו הקודמת בפלילים, יש ביכולתם של שני הערבים הללו להוות מפקחים בחלופת מעצר ראויה אשר תפחית את הסיכון הנשקף מהתנהגותו, זאת אף לאור האפקט ההרתעתי של המעצר על המשיב ונכונותו לשתף פעולה ולהשתלב בפיקוח בשירות המבחן. מכאן המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בפיקוח שני הערבים ועל צו פיקוח מעצר למשך שישה חודשים.

על תופעת המרדפים בכלל, והמרדפים בכבישי הדרום בפרט, כבר אמר בית המשפט העליון את דברו לא אחת, ביחס לסכנה הרבה בתופעה זאת. עוד הטעים כי מי שאין מורא הדין עליו, נוטל את החוק לידיו והכול על מנת למלט עצמו מן השוטרים באופן פראי ובנהיגה מסוכנת, דינו דרך כלל להיעצר. כך למשל, לאחרונה נפסק בבש"פ 5588/11 חוסני אלסעיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 1.8.11) כי למרות שהמשיב נעדר עבר פלילי, ועל אף המלצת שירות המבחן לשחררו, אין מקום לסטות מהמדיניות השיפוטית במקרים של מרדפים פראיים ומכאן יש להורות על מעצרו. עם זאת, ברי כי יש לבחון כל מקרה לגופו, בשים לב לנסיבותיו (ראה לדוגמא: בש"פ 10550/05 מדינת ישראל נגד מוחראב (לא פורסם, מיום 10.11.05).

מכאן אפנה לבחון נסיבות המקרה שבפנינו. כעולה מכתב האישום, כנגד המשיב התנהל מרדף לא קצר של ניידת משטרתית, לאחר ששוטרי התנועה הבחינו בו במסגרת משמרת שגרתית, עוצר את רכבו ונוסע לאחור לאחר שהבחין באותה ניידת. המשיב בנהיגתו הפרועה והמהירה, כעולה אף מעיון בדו"חות השוטרים, נסע לאחור וגרם לכלי רכב שנסעו לסטות לצידי הכביש. בהמשך ביצע פניית פרסה ונסע במהירות ובפראות כנגד כיוון התנועה כשהוא מסכן אחרים, והכול כשכל העת השוטרים כורזים לו שוב ושוב לעצור. השוטר אף ניסה באמצעות הניידת לחסום את יציאתו ממעגל התנועה והמשיב הוא עקף אותה, והמשיך בנסיעתו המסוכנת.

המשיב לא עצר, אף לא באדום - באור אדום שהיה ברמזור. מעיון בדו"ח השוטר עולה כי: "הנ"ל בנסיעה מטורפת הגיע לכיכר, שם הקיף את הכיכר... לא בלם אפילו ולקח פנייה שמאלה חדה באור אדום". עוד ציין השוטר כי רכב שהגיע לצומת באותו שלב, בלם "בחריקה" ובצפירות. בנוסף, עולה מדו"חות השוטרים כי המשיב המשיך באותה נסיעה מהירה ופרועה, פנה ימינה במהירות רבה כשהוא "מזגזג" עם רכבו עד כך שהשוטר חשב שהוא עומד להתהפך וכרז לו שיעצור, שלא יסתבך יותר ושהוא מסכן את עצמו. למרות כל האמור המשיך המשיב בנהיגה תוך שהוא ממשיך לזגזג, לנסוע במהירות גבוהה, תוך שרכבו נזרק מצד לצד.

עוד עולה מדו"ח השוטר אסף, כי במהלך המרדף לאור המהירות הרבה בה נהג המשיב, הגיע השוטר בנהיגתו בניידת למהירות נסיעה של 140 קמ"ש. גם מאמרת השוטרת אשר הייתה בניידת עימו עולה כי המשיב נסע "במהירות מטורפת", כלשונה, וכי הרכב זגזג.

מקרא דו"חות השוטרים מלמד כי המשיב לא שעה ולא נענה לדרישת השוטרים לעצור ואף לא לקריאותיהם החוזרות ונשנות לעצור, לאור נסיעתו הפרועה, ולאור העובדה שנראה היה שהוא מסכן אף את עצמו באופן ממשי, ולא חדל עד שהניידת הצליחה להיצמד אליו ממש ולעצרו.

המשיב באופן בו נמלט מן השוטרים באותה נהיגה פראית, העיד על עצמו כי אין מורא החוק עליו וכי אין הוא נרתע מלהמשיך ולנהוג אף במחיר של סיכון ממשי של עוברי אורח ומשתמשים בדרך והכול על מנת למלט עצמו מאותה ניידת בה הבחין. ואם בכך לא שגי, הרי המשיב לא רק שחטא באותה נהיגה מופקרת ומסוכנת אשר סיכנה אחרים, אלא אף נמצא בבדיקה שנערכה לו כי נסע ברכב כשהוא שיכור וכשהוא נוהג ללא רישיון נהיגה. ויודגש, למשיב אין ולא היה לו מעולם רישיון נהיגה.