מדינת ישראל נ' נימר

גזר דין

רקע

1.הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירה של הסעה שלא כדין בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 12 א' (ג) (1א) (ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "החוק").

2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום במועד הרלוונטי לכתב האישום החזיק הנאשם ברכב מסוג סיטרואן ברלינגו, מ.ר. 5599717 (להלן: "הרכב"). ביום 6.12.12 באזור עזון-עתמה העלה הנאשם 11 נוסעים והחל לנסוע לכיוון מערב. בהמשך ובסמוך, נעצר הרכב במחלף כפר קאסם על כביש מספר 5, ונמצא הנאשם מסיע שלא כדין ברכב עשרה שוהים בלתי חוקיים ונוסע נוסף בעל תעודה ארעית לשהות בישראל, כאשר נוסע אחד יושב במושב שליד הנהג, ארבעה שוהים בלתי חוקיים ונוסע נוסף ישובים בספסל האחורי, וחמישה שוהים בלתי חוקיים נוספים נמצאים בתא המטען של הרכב.

טיעוני הצדדים

3.לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד יסמין נוי, הנאשם יליד 1985, הורשע בעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים בנסיבות מחמירות. הנאשם הסיע 10 שוהים בלתי חוקיים, כאשר חלקם מוסתרים בתא המטען של הרכב. לטענת המאשימה מתחם העונש ההולם נע בין 3 חודשי מאסר לבין 18 חודשי מאסר בפועל. מדובר בנאשם צעיר, נעדר עבר פלילי. המאשימה עתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילת רישיון בפועל ועל תנאי, קנס כספי משמעותי וחילוט הרכב.

4.לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד צבי ותורי, אין מקום להורות על חילוט הרכב. ב"כ הנאשם חלק על המתחם שהציגה המאשימה ללא תימוכין. מדובר בנאשם שזו הרשעתו הראשונה, ללא שום עבר פלילי קודם, ומבקש לסיים את ההליך. הנאשם נקלע למצב כלכלי קשה, לרבות חובות של כ- 100,000 ₪. ב"כ הנאשם טען כי מתחם העונש ההולם נע בין אי-הרשעה לבין מספר חודשי מאסר בפועל. ב"כ הנאשם עתר להסתפק במאסר על תנאי ולהימנע מקנס. לגבי פסילת רישיון הנהיגה ביקש כי תקופת הפסילה תהיה סבירה.

5.הנאשם עצמו הכיר בכך שהעבירה שביצע היא חמורה, התנצל על מעשיו, וטען כי ביצע זאת עקב מצבו הכלכלי.

דיון וגזירת הדין

6.סעיף 12 א' (ג) (1א) (ב) לחוק קובע כדלקמן:

"(1א)המסיע ברכב תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, באחת מהנסיבות כמפורט להלן, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין:

(ב)הוסעו ברכב שישה תושבים זרים או יותר, השוהים בישראל שלא כדין".

7.בקביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו זכותה של מדינה ריבונית לקבוע את זהות הבאים בשעריה.

8.בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי מדובר בפגיעה ממשית, וזאת בשים לב לריבוי השוהים הבלתי חוקיים, עשרה במספר, שהסיע הנאשם ברכבו. עוד יש ליתן את הדעת לכיוון הנסיעה מאזור עזון לתוך שטח ישראל לכיוון מערב על כביש מספר 5. הסעה של מספר נוסעים מעל המותר ברכב, כאשר חמישה מתוכם מוסתרים בתא המטען, אף יוצרת סיכון לנוסעים ברכב. מסיעי השוהים הבלתי חוקיים תומכים ומסייעים לתופעת השהייה הבלתי חוקית בישראל.

9.מדיניות הענישה הנוהגת נקבעה ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל (12.2.06) כדלקמן:

"על דרך העיקרון תישמר מדיניות הענישה המחמירה בכל הנוגע לעבירות הקשורות בכניסתם של שוהים בלתי חוקיים משטחי האזור לישראל. נבהיר עם זאת, כי המדיניות אינה מכתיבה עונש מאסר - כפי שהילכת ח'טיב פורשה בידי מקצת בתי-משפט - וכי בתי-המשפט יגזרו עונש על עבריינים בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. כל מקרה יוכרע בהתאם לנסיבותיו ובהתאם לטעמים ולתכליות של מדיניות הענישה שנקבעה. התביעה הכללית, מצידה, תעשה כמיטבה להציג לפני בתי-המשפט מדיניות אכיפה אחידה, ובתי המשפט יעשו, כמובן, כחוכמתם.

...

ניסינו לקבוע אמות מידה - ולו אמות מידה כלליות - להטלת עונשים על מי שעברו עבירות כהגדרתן בסעיף 12א לחוק הכניסה לישראל. כפי שהבהרנו, אף שמדיניות הענישה בעבירות אלו ראוי לה שתהייה מדיניות ענישה מחמירה, אין בה באותה מדיניות כדי לפטור את בית-המשפט מקביעת עונש בעניינו האינדיווידואלי של כל מי שהורשע בדין. אבן הבוחן העיקרית להבחין ולהבדיל בין הטלת מאסר בפועל לבין הימנעות מהטלת מאסר בפועל תיגזר מתכלית מדיניות הענישה ומנסיבותיו של כל מקרה וכל נאשם".

10.עוד מן הראוי להפנות בעניין זה לרע"פ 2210/11 באזין נ' מדינת ישראל (24.3.11) נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע בשני אישומים של עבירות של הסעה שלא כדין, ונדון לעונש של שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח (לרבות הפעלת שלושה חודשי מאסר על תנאי בחופף). בית-המשפט העליון קבע באותו עניין כדלקמן:

"חומרתן של העבירות בהן הורשע המבקש נידונה לא פעם בפסיקתו של בית משפט זה, וכבר נקבע כי לאור תכליתן הביטחונית והתוצאות הרות האסון העלולות לנבוע מהן, יש להטיל על אדם שהורשע בביצוען – ככלל ובכפוף לבחינתו האינדיבידואלית של כל מקרה ומקרה – עונש מאסר בפועל, מבלי שתינתן האפשרות להמירו בעבודות שירות (ראו: רע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל פ"ד נו(1) 769, 775-774 (2002); רע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.2.2006)). במקרה זה, תמים דעים אני עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי נסיבות ביצוע העבירות כמו גם עברו הפלילי של המבקש הצדיקו הטלתו של עונש מאסר בפועל".