מדינת ישראל נ' נידם

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המיחס לו עבירות של פניית פרסה בניגוד לדין, גרם נזק, חוסר זהירות, וגרם חבלה של ממש.

עפ"י עובדות כתב האישום ביצע הנאשם פניית פרסה שלא בבטחה, ופגע באופנוע שנסע בנתיב הנגדי לנסיעתו.

כתוצאה מהתאונה נחבל המעורב חבלה של ממש, עת נגרם לו קרע בטחול, וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

לטענת הנאשם בתשובתו לאישום, הוא יצא ממקום חניה והחל לבצע פניית פרסה. מאחר ורוחב הכביש לא איפשר את השלמת הפניה הוא עצר את רכבו והחל להסיעו לאחור. בשלב זה פגע בו המעורב.

הנאשם הודה בחבלות ובנזקים.

מטעם המאשימה העידו בוחן התנועה אלי דוד וכן הוגשה הודעתו במשטרה של המעורב.

מטעם ההגנה העידו הנאשם, והמומחה מר יצחק עמיאל.

טענתו העיקרית של ב"כ הנאשם בסיכומיו היתה כי הנאשם לא יכול היה ולא צריך היה לראות את רוכב הקטנוע בעת שהחל לבצע את פניית הפרסה.

עוד טען הסניגור כי לא הובאו בפני בית המשפט ראיות בדבר מהירות נסיעתו של המעורב וכי יש להניח כי המעורב ורוכב האופנוע שנסע לפניו נסעו במהירות מופרזת.

עוד טוענת ההגנה כי היה באפשרותו של המעורב למנוע את התאונה אם הוא נסע בטור בעקבות רוכב האופנוע שלפניו או אילו היה מבחין ברכב הנאשם מבעוד מועד ובולם את רכבו.

ההגנה מלינה על עמדתו של הבוחן לפיה די בכך שהתרחשה תאונה בזמן שהנאשם ביצע פניית פרסה כדי לבסס את האישום נגדו.

תקנה 44א' לתקנות התעבורה אוסרת על נוהג לבצע פניית פרסה אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה או סיכון לתנועה. משמעות הדברים היא כי נוהג רכב מנוע מלבצע פניית פרסה בכל מצב בו עלולה תנועתו לסכן את התנועה, או אפילו להפריע לה.

אין די בכך שפניית הפרסה מבוצעת במקום ממנו לא היה באפשרות הנהג להבחין בתנועה המתקרבת. לו יתואר תרחיש בו מבוצעת פניית פרסה בסמוך לעיקול בכביש או כאשר שדה הראיה מוגבל מאוד מסיבות אחרות, ברור שאין באפשרותו של הנוהג להבחין בתנועה המתקרבת, אולם אין בכך כדי לפתור את הנוהג מאחריותו, ואין בכך להתיר לבצע במקום פניית פרסה. פניית פרסה מותרת אך ורק בנסיבות בהן באופן סביר לא תיגרם הפרעה לתנועה.

על נהג המבצע פניית פרסה חלה חובה להביא בחשבון אפשרות למעשה רשלני מצד משתמש אחר בכביש.

כבר נקבע כי מעשה רשלנות, ואף רשלני בדרגה גבוהה, אין בו כדי לשחרר מאחריות אם הגורם הרשלני הראשוני חייב היה לחזות מראש את מעשה הרשלנות (ע"פ 482/83 מדינת ישראל נ' סעיד). התנהגות הנפגע, לרבות התאבדות, אינה שוללת קשר סיבתי משפטי בין מעשה או מחדל של התובע לבין התוצאה, שעה שאדם מן הישוב יכול היה לצפות, נורמטיבית, את שארע בפועל (ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל).

בענינינו, היה על הנאשם לצפות כי לא יהיה באפשרותו להשלים את פניית הפרסה בנסיעה רצופה, וכי יהיה עליו להחזיר את רכבו לאחור. היה על הנאשם לצפות כי פניית הפרסה בנסיבות אלו תארך זמן וכי לנוכח זמן זה אין די בשדה הראיה שעמד לרשותו, 60 מטר בלבד, וכן היה להביא בחשבון אפשרות כי יעבור בדרך נהג חדש, אשר אינו מיומן בנהיגתו ועלול לאחר בתגובתו.

יצויין כי עפ"י תחשיבו של מומחה הגנה מרחק הבלימה של רכב הנע במהירות של 80 קמ"ש עומד על מרחק שבין 52.65 מטר ובין 70.65 מטר ( עמ' 5 סעיף 21 לחוות הדעת). נכון הוא כי המהירות המותרת בשטח עירוני הינה 50 קמ"ש בלבד, אולם על נוהג לצפות מראש כי יתכן ונהגים ינהגו במקום במהירות העולה על המותר.

לאור האמור, גם אם אקבל את טענות ההגנה באשר לרשלנותו של המעורב, לא יהיה בכך כדי לסייע בידו.

מעבר לצורך אומר כי אני מתקשה לקבל את הטענות כנגד המעורב.