מדינת ישראל נ' ניגם (מג'אדיב) ואח'

גזר דין (נאשם 2)

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

הודאת הנאשם ניתנה לאחר שכפר בביצוע אחת העבירות שיוחסו לו, בהסכמה הוגשו ראיות המאשימה והנאשם העיד להגנתו.

במהלך עדותו, חזר בו הנאשם מן הכפירה החלקית והודה בכל המיוחס לו.

האישום

2.על פי כתב האישום, נאשמת 1 קשרה קשר עם אחר להתחזות לנבחנות ולגשת במקומן למבחן העיוני לקבלת רישיון נהיגה (מבחן התיאוריה). בתמורה לציון "עובר" הובטח לנאשמת 1 ע"י האחר סכום של 500 ₪.

נאשמת 1 התחזתה לאחרות ונבחנה במקומן.

נאשם 2 (להלן: "הנאשם") פנה לאדם שלישי עובר ליום 13.11.05 על מנת שהאדם השלישי ישיג עבור רעייתו ציון "עובר" במבחן התיאוריה. הנאשם שילם לאדם השלישי סכום של 1,400 ₪ מתוך סכום של 4,500 ₪ עליו סוכם, והעביר לאדם השלישי את תעודת הזהות של רעייתו.

ביום 13.11.05 נשלחה נאשמת 1 למשרד הרישוי במפרץ חיפה מצוידת בתעודת הזהות של אשת הנאשם כשהיא מזויפת כך שתמונתה של אשת הנאשם הוחלפה לזו של נאשמת 1, וכן צוידה בטופס אגרת בחינה מזויף. נאשמת 1 התחזתה לאשת הנאשם וניגשה להיבחן במקומה. נאשמת 1 נחשדה במקום ולא עברה את הבחינה.

כנטען, הנאשם סייע בזיוף תעודת הזהות של רעייתו וניסה לקבל במרמה ציון "עובר" במבחן התיאוריה.

משכך הורשע הנאשם בעבירות של סיוע לזיוף בכוונה לקבל דבר ובניסיון לקבל דבר במרמה, בניגוד לסעיפים 418 ביחד עם 31 ו-415 ביחד עם 25, הכול לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

3.נאשמת 1 הודתה והורשעה על פי הודאתה.

נאשמת 1 נידונה לעונש מאסר בפועל אשר רוצה בעבודות שירות, בין היתר לאור נסיבותיה האישיות, החריגות והמיוחדות, אשר באו לביטוי מקיף בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינה.

טיעוני הצדדים ודברי הנאשם

4.בטיעוניה לעונש, הדגישה המאשימה את חומרת העבירות לרבות את ההשלכות הנובעות מביצוען על כלל הציבור. לגישת המאשימה אין לראות בעבירות שביצע הנאשם מעשי מרמה בלבד, שכן תוצאותיהן היא העלאת נהגים לכביש מבלי שתהיה להם הכשרה מספקת. בכך יש כדי לסכן את המשתמשים בכביש בכללותם.

עם זאת נתנה המאשימה דעתה לעובדה כי הנאשם נעדר עבר פלילי ולעונשה של נאשמת 1 כמו גם לפסיקה בעניינים דומים, לכן עתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל על דרך של עבודות שירות. כן נתבקש בית המשפט להטיל על הנאשם מאסר על תנאי וקנס.

המאשימה הגישה לעיון בית המשפט מספר גזרי דין שניתנו בעיקרם בבית משפט השלום בת"א-יפו לגבי מקרים הדומים מאד לענייננו.

5.מנגד, ביקש ב"כ הנאשם להתייחס לנסיבותיו האישיות ונסיבות ביצוע העבירה. הנאשם בן 36 נשוי ואב לשלושה ובניגוד לנאשמת 1 היה מעורב בביצוע מעשה אחד בלבד. לגישת ב"כ הנאשם מדובר בטעות עליה הנאשם מצר. עוד הודגשה העובדה כי נאשמת 1 נטלה חלק בפעולת "מנגנון" כאשר תפקידה באותו מנגנון נהיר ומוגדר. הנאשם בניגוד לה נעזר בשירותי אותו מנגנון באופן חד פעמי על מנת שרעייתו תקבל ציון "עובר" במבחן התיאוריה. משכך, פעולתו של הנאשם בעלת חומרה פחותה מזו של נאשמת 1. עוד הזכיר ב"כ הנאשם, כפי שעלה מן הראיות שהוגשו במהלך ניהול ההליך, כי הנאשם פנה מיוזמתו למשטרה ושיתף פעולה. הנאשם נטל אחריות על מעשיו וסיפר את שאירע. מכאן שאפשר ואם לא היה פועל כפי שפעל, חלקו בפעילות העבריינית לא היה מתגלה ומתברר. אשר לסכנה הנובעת ממעשיו, נטען, כי מבחן התיאוריה הוא שלב מקדמי בהליכי קבלת רישיון הנהיגה וגם אם המזימה היתה צולחת לא ניתן לקבוע בוודאות כי רעייתו היתה מקבלת רישיון נהיגה שכן אין בטחון כי היתה עוברת את מבחן הנהיגה המעשי.

סבור ב"כ הנאשם לאור כלל טיעוניו כי יש להקל עם הנאשם ולהסתפק בעונש מרתיע בלבד.

6.הנאשם בדבריו האחרונים הסביר שטעה וביקש את התחשבות בית המשפט.