מדינת ישראל נ' ניגם (מג'אדיב) ואח'

גזר דין (נאשמת 1)

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום.

האישום –

על פי כתב האישום בעובדותיו הודתה, במועד שאינו ידוע במדויק קשרה הנאשמת קשר עם אחר להתחזות לנבחנות ולגשת במקומן למבחן העיוני הדרוש לקבלת רישיון נהיגה.

בתמורה לציון "עובר" הובטח לנאשמת על ידי האחר סך של 500 ₪.

בין החודשים יולי ונובמבר שנת 2005, במסגרת הקשר, נשלחה הנאשמת על ידי האחר להיבחן שלוש פעמים, בהן התחזתה לאחרות ונבחנה במקומן במבחן העיוני לקבלת רישיון הנהיגה, באמצעות תעודות מזויפות.

הנאשמת עברה פעמיים את הבחינה ובבחינה השלישית נכשלה.

עובר ליום 13.11.05 פנה נאשם 2 לאדם בשם מרואן מועדי, על מנת שישיג עבור רעייתו ציון "עובר" במבחן העיוני לקבלת רישיון נהיגה.

הנאשם שילם למרואן מועדי סכום של 1,400 ₪ מתוך סכום של 4,500 ₪ עליו סוכם ביניהם, והעביר לו את תעודת הזהות של רעייתו.

במסגרת הקשר עם האחר, נשלחה הנאשמת ביום 13.11.05 למשרד הרישוי במפרץ חיפה, במטרה להיבחן במקומה של רעייתו של נאשם 2.

הנאשמת הגיעה למבחן בליווי מרואן מועדי, אשר צייד אותה בתעודת הזהות של רעייתו של נאשם 2, כך שתמונת הרעייה הוחלפה בתמונת הנאשמת, כן צוידה הנאשמת באגרת בחינה מזויפת.

הנאשמת התחזתה באמצעות התעודה המזויפת לרעייתו של נאשם 2 וניגשה להבחן במקומה אך נחשדה במקום ולא עברה את הבחינה.

במעשיה קשרה הנאשמת קשר עם האחר לביצוע עוון, התחזתה ב-4 פעמים שונות לאחרות ונבחנה במקומן, תוך שהיא משתמשת במסמכים מזויפים. כן ניסתה הנאשמת לקבל דבר במרמה ולהבחן בפעם הרביעית.

יצוין כי נאשם 2 כפר במרבית העובדות המיוחסות לו בכתב האישום ועניינו קבוע להוכחות.

תסקיר שירות המבחן –

לאחר הודאתה, על פי הסכמה שהושגה בין הצדדים, הופנתה הנאשמת לשרות המבחן על מנת שיתקבל תסקיר בעניינה.

שרות המבחן עשה עבודתו נאמנה והגיש תסקיר מפורט וממצה לגבי הנאשמת.

שרות המבחן סקר את נסיבותיה האישיות של הנאשמת ואין מקום לחזור על הדברים מפאת צנעת הפרט.

עם זאת ראוי לציין, כי הנאשמת צעירה בת 31, אלמנה ואם לתינוקת שכיום הינה בת כ-9 חודשים. הנאשמת גדלה במשפחה קשת יום והתפתחותה מלווה היתה בקשיים משפחתיים לא מעטים. הנאשמת נישאה בהיותה כבת 30 שנה וכחודש ימים בלבד לאחר החתונה נהרג בעלה בתאונת דרכים, בהיותה בהיריון. הנאשמת התקשתה להתמודד עם העובדה ועם תחושות הייאוש והעצב שליוו אותה. בהמשך חל שיפור במצבה הרגשי כשבתה התינוקת מעניקה לה משמעות ותקווה חדשה. כיום הנאשמת נמצאת בקשר טיפולי ומצויה בתהליך של עיבוד האבל תוך ניסיון להתמודד עם הטראומה שעברה. לנאשמת אין קשרים מיטיבים והיא חסרת מערכת תמיכה משפחתית וחברתית.

אשר לעבירה מושא הדיון אישרה הנאשמת את עובדות כתב האישום אך טענה כי נבחנה פעמיים בלבד ולא ארבע. הנאשמת התקשתה לשתף פעולה ברמה עמוקה, בעיקר סביב הנסיבות שהובילו לביצוע העבירות. שרות המבחן הבין כי בתקופת ביצוע העבירות חשה הנאשמת תחושת ריקנות, בדידות, אכזבה מעצמה וחוסר שביעות רצון מחייה.