מדינת ישראל נ' ניג'ם

החלטה

השופט יוסף אלרון [אב"ד]:

א.פתח דבר

הנאשם הורשע, בתום שמיעת ראיות, בעבירת רצח בכוונה תחילה לפי סעיפים 300(א)(2)+301 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

הסוגיה שעמדה לפתחנו לאחר הרשעת הנאשם הינה, האם יש לגזור עליו עונש מאסר עולם, עונש החובה לצידה של עבירת הרצח, או האם ניתן להפחית בעונשו בשל מצבו הנפשי עובר לרצח ובמהלכו, במידה והוא בא בגדר סעיף 300א לחוק העונשין.

ב.רקע עובדתי

המנוחה, ליאל ניג'ם, הייתה בתו של הנאשם והתגוררה עובר למותה יחד עימו בביתם שבבית ג'אן (להלן: "הבית").

מספר חודשים עובר להירצחה, נוצרה מתיחות בין הנאשם למנוחה, על רקע כוונתה להינשא, למורת רוחו, לבחיר ליבה.

ביום ה-23.05.09, הנאשם הורה למנוחה לצאת עימו מהבית. השניים יצאו מהבית, כשהוא נושא עימו את אקדחו, ונסעו ברכבו כשהמנוחה ישובה לצידו.

במהלך הנסיעה, התווכחו הנאשם והמנוחה על רצונה להינשא לבחיר ליבה.

או אז, שלף הנאשם את אקדחו, וירה במנוחה, מטווח קצר, שבעה כדורים - ארבעה בראשה ושלושה בחזה, מתוך כוונה להמיתה. בעקבות זאת, נפחה המנוחה את נשמתה.

יצויין, כי הנאשם הודה במרבית עובדות אלו, אולם טען כי לא התקיים בו היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירת הרצח, דהיינו, כוונה תחילה להמית את המנוחה. לגירסתו, אינו זוכר את אירוע הירי מאחר ו"יש לו חור שחור בראשו מזכרונו בזמן הירי".

בהכרעת הדין, נדחו טענות הנאשם, אחת לאחת, ונקבע כי המית את המנוחה בכוונה תחילה לאחר שהחליט להמיתה, ומבלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה. מסקנה זו נשענה, בין היתר, על מיקום הפגיעות בגוף המנוחה וריבויין, התנהגות הנאשם לפני ואחרי הירי ואמרות הנאשם, תוך יישום הפסיקה הרלבנטית בנושא. סיכומו של עניין, הרשענו את הנאשם ברצח המנוחה.

ענישה מופחתת בעבירת רצח – כללי

בצד עבירת הרצח קבוע מאסר עולם "ועונש זה בלבד":

"(א) העושה אחת מאלה יאשם ברצח ודינו - מאסר עולם ועונש זה

בלבד:

...