מדינת ישראל נ' נחמנזון

החלטה

עו"ד רבינוביץ', בטיעונו, חוזר ומספר לי על עובדות שאין שום ביסוס בכתב, על מה שהתרחש, לכאורה, בבית משפט קמא.

הנני מפסיק אותו משום שכאמור, הדברים אינם כתובים ולכן, ובהינתן העובדה שלא הוגשה בבית משפט קמא בקשה לתיקון פרוטוקול, לא אוכל ליתן להם כל משקל ואבקש מעו"ד רבינוביץ' לחזור לסדר היום.

ניתנה והודעה היום כ"ה חשון תשע"א, 02/11/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

פסק דין

בפניי ערעור המדינה על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה פראג-לבוא), מיום 30.06.10, עת הרשיעה עפ"י הודאתו את המשיב וגזרה את דינו בעבירה של נהיגה בשכרות.

בריאותיו של המשיב נמצאו 465 מק"ג אלכוהול לליטר אוויר נשוף.

בית משפט קמא גזר דינו של המשיב לאחר "שהביא בחשבון את הודאתו של הנאשם וחרטתו. אישיותו הנורמטיבית. התחייבותו שלא לשוב לסורו. דו"ח מאפיינים תקין לחלוטין, כאשר הנאשם עומד בהצלחה בכל מבחני הביצוע ונראה תחת השפעת אלכוהול קלה בלבד".

בחלק האופרטיבי בגזר הדין, גזר בית משפט קמא על המשיב קנס של 2,000 ₪ פסילה מותנית של שישה חודשים לשלוש שנים, התחייבות ופסילה בפועל של 360 ימים ללא ניכוי 30 יום פסילה מנהלית, זאת אומרת סה"כ כ-11 חודשים פסילה בפועל.

בית משפט קמא אכן ציין בגזר דינו את חובת הפסילה המינימאלית לפי סעיף 39 א' לפקודת התעבורה, אך בחר, תוך שקלול כלל השיקולים, לקצר קמעא, כלשונו, מפסילת המינימום.

ערעור המדינה הינו על חריגת בית משפט קמא מטעמים שאינם מצדיקים זאת, כמו עונש פסילת המינימום.

בתשובתו, בא כח המשיב הזכיר לבית המשפט את העובדה שעובר לאותו זמן עמד בשיא תהילתו אותו פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בעניין עוזרי, על כך שהמדינה איננה מערערת או איננה דורשת מבית משפט לעמוד על עונשי מינימום ועניינים אחרים, על כך שהמשיב בתחילה כפר באשמתו ואחר כך חזר בה מכפירתו, וניסה להראות לבית המשפט, עת שבית המשפט חייב להתעלם ממנו, שלמרות שלא נרשם בפרוטוקול בית המשפט שכך היה, בפועל, היה הסדר טיעון תואם לעונש שהופסק, ואולי בית המשפט היה קשור בו באיזו שהיא דרך.

אין ספק, שהדברים האחרונים שאין להם ביטוי בפרוטוקול, אינם נכונים ואין להתייחס אליהם ברצינות.

מדובר במשיב שלחובתו הרשעות תחבורתיות, יליד 1983, נוהג משנת 2000. לחובתו, ללא ההרשעה הנוכחית, 16 הרשעות בדין, גם בעבירות של נהיגה במהירות מופרזת, שימוש בטלפון וגם עבירות קלות יותר.

השיקולים ששקל בית משפט קמא להקלה בעונש יש להם מקום, אך לא מקום כה ניכר לענישתו.

אכן, בצדק טען הסנגור, כי סעיף 39 א' יש לקרוא עם סעיף 36 (ב) לפקודת התעבורה, כך שבית משפט רשאי, מטעמים מיוחדים, גם לקצר את הפסילה בפועל וגם לקבוע שחלק מאותה תקופת פסילה תהיה מותנית.

ההלכה היא, שאין ערכאת הערעור ממצה את הדין, וההלכה היא גם שאין ערכאת ערעור מתערבת בחומרת עונש שהוטל ע"י ערכאה דיונית, אבל כאשר יש טעות בולטת, על ערכאת הערעור להתערב בענישה. זה המקרה בענייננו.

הנני משנה את גזר דינו של בית משפט קמא, רק את רכיב הפסילה בפועל.

יתר הרכיבים ישארו על כנם והפסילה בפועל בעניינו של משיב זה תעמוד על 22 חודשים, בניכוי הפסילה המנהלית בת 30 הימים אותה ריצה המשיב.

ניתנה והודעה היום כ"ה חשון תשע"א, 02/11/2010 במעמד הנוכחים.