מדינת ישראל נ' נחמיה(עציר)

החלטה

נחה בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המיחס לו עבירה של נסיון רצח.

על פי הנטען בכתב האישום ביום 3.6.11 הגיעו אל מקום עיסקו של המשיב אחרים אשר במהלך דין ודברים שהתפתח שם תקף המשיב את המתלונן, היכה אותו באגרופיו, כאשר שניהם מתגלגלים על הקרקע ומכים זה את זה בכוח רב. בשלב מסוים, תוך כדי כך שהמתלונן שכוב על הקרקע פנה המשיב אל מקום עסקו ויצא כאשר הוא אוחז בידו סכין והחלק לדקור את המתלונן דקירות רבות בפלג גופו העליון, למתלונן נגרמו חבלות רבות שבגינן אושפז.

בנסיבות אלה נטען כי יש ליחס למשיב עבירה של נסיון רצח. עוד נטען בבקשה כי למשיב עבר פלילי ותקופות מאסר קודמות שריצה. על יסוד כל האמור התבקש בית המשפט להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו.

ב"כ המשיב לא חלק על העובדות שתוארו בכתב האישום ואף הסכים כי יש בהם כדי להקים כנגד המשיב ראיות לכאורה, יחד עם זאת טען באריכות לענין הראיות, אשר לשיטתו בחינתן הכוללת מלמדת על כרסום במסוכנות המיוחסת למשיב נוכח העבירה החמורה שביצע.

לטענת המשיב, אין לשלול נוכח הראיות שבתיק קיומו של התקף אפילפטי שמכוחו התנהג המשיב כפי שנטען כלפיו, יש רישומים רפואיים המלמדים כי המשיב סובל ממחלת אפילפסיה. המשיב הוסיף וטען כי הארוע הנטען התרחש במקום עיסקו של מעסיקו ועומדת לו הגנת בית העסק כפי שזו נקבעה בחוק העונשין. המשיב הוסיף וטען כי המתלונן בעל עבר פלילי ואין להניח כי המשיב בנסיבות אלו התכוון אכן לגרום למותו.

ב"כ המשיב הוסיף וטען לענין עברו של המשיב שאיננו מכביד ועל יסוד כל אלה ביקש כי בית המשפט יורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר שפורטה.

ב"כ המבקשת עמד על הנסיבות החמורות בגינן בוצעה העבירה המיוחסת למשיב שבמהלכה, כך עולה מהראיות, ביצע המשיב דקירות רבות בפלג גופו העליון של המתלונן שאין להסיק מהם אלא כוונה לגרום למותו. ב"כ המבקשת עמד על עברו של המשיב אף שזה איננו מכביד והדגיש כי בנסיבות אלה אין מקום להורות על שחרור בחלופה ואף סבר כי אין מקום להורות על הגשת תסקיר לבחינת חלופה.

אכן נכון בחינת חומר החקירה שהוצג בפניי, בחלקו הרלוונטי לענייננו, מלמד כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן כדי להקים סיכוי סביר להרשעה וזאת על פי ההלכה הנוהגת (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133, 146). אכן נכון אין לומר בשלב זה של הדיון כי הראיות הינן בעוצמה כזו שיש בהן כדי להביא מעבר לכל ספק סביר להרשעת המשיב אולם כאמור הלכה פסוקה היא כי יש להדרש לעוצמתן של הראיות המצדיקות את מעצרו של המשיב וכך נמצא בענייננו.

עיון בחומר החקירה מלמד לכאורה על מסוכנותו של המשיב וזאת נוכח נסיבות ביצוע העבירה המיוחסת לו.

בנסיבות אלו, ובשים לב לעמדת המשיב הנני קובע כי ישנם ראיות לכאורה ובנסיבות הענין קיימת עילת מעצר, בשל מסוכנותו.

משקמה עילת מעצר על בית המשפט לשקול אם יש מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

אכן נכון על פי הקבוע בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים על בית המשפט לבחון את האפשרות של שחרורו של המשיב לחלופת מעצר באופן שתימצא החלופה אשר תפחית את הפגיעה בחרותו ותגשים את תכלית המעצר שנועדה לנטרל את מסוכנותו.

אמת, ישנן נסיבות אשר בית המשפט בשוקלו את האפשרות לחלופת מעצר מוצא כי בחינה עקרונית איננה מצדיקה בחינת חלופת מעצר וזאת בנסיבות של עבירות אלימות חמורות במיוחד של נאשמים בעלי עבר פלילי מכביד או כאלה שהוכיחו בעבר כי אין לתת בהם אמון או שברחו ממשמורת חוקית. בנסיבות אלו, אין צורך להדרש לבדיקה של שירות המבחן אשר יבחן אם קיימת בעבורם חלופת מעצר מתאימה (בש"פ 7038/09 אסעד נ' מדינת ישראל החלטה מיום 14.9.09).

בענייננו שקלתי את מכלול הנסיבות, בחנתי את הראיות והגעתי לכלל מסקנה, נוכח טענות ב"כ המשיב, כי עוצמתן של הראיות בשים לב לנסיבות שבו בוצעה העבירה המיוחסת למשיב איננה מצדיקה שלילה מראש של בחינת חלופת מעצר.

הלכה פסוקה היא כי גם בעבירות חמורות שוקל בית המשפט קיומה של חלופה ובמקרים המתאימים חרף קיומה של מסוכנות מוצא בית המשפט לנכון להורות על שחרורו של נאשם לחלופת מעצר שכן בחינת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים האחד, המעשה והשני, מתמקד בעושה עברו ואופיו. (בש"פ 700/04 סבאח נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, בש"פ 1464/06 מדינת ישראל נ' נאשף טרם פורסם).

בענייננו מצאתי כי יש הצדקה להורות על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב וזאת נוכח נסיבותיו המיוחדות כפי שהוצגו במהלך הדיון אשר יש בהן כדי להשליך על עוצמת המסוכנות הנחזית מביצוע העבירה המיוחסת לו. בענייננו הנני סבור כי יש מקום לבחון חלופה בטרם תינתן החלטה סופית בבקשה. אכן נכון "תסקיר מעצר הוא כלי עזר שיש בו כדי לסייע לבית המשפט להכריע בשאלת התאמה לחלופה וכן להערכת החלופה המתאימה" בש"פ 1092/05 טראבין נ' מדינת ישראל החלטה מיום 27.2.05).

כללם של דברים, הנני מורה לשירות המבחן לעשות תסקיר בעניינו של המשיב, אשר יבחן את מכלול נסיבותיו האישיות ויבוא בהמלצה ככל שימצא לנכון לענין קיומה של חלופה מתאימה שיש בה כדי להשיג את מטרת המעצר.

תסקיר המעצר יוגש עד לדיון נוסף בבקשה שלאחריה תינתן החלטה סופית בבקשה.