מדינת ישראל נ' נחום

הכרעת דין

הנאשם זכאי מחמת הספק.

מבוא

1.הנאשם עומד לדין על כך שביום 28.3.12 נצפה הוא נוהג ברכב ברחוב אילת בחולון כשהוא עושה שימוש במכשיר טלפון נייד ומצמידו לפיו בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה. הנאשם כפר בעבירה המיוחסת לו וטען כי לא שוחח בטלפון ואף לא היה צריך לעשות זאת הואיל וברכבו מותקנת דיבורית.

פרשת התביעה

2.מטעם המאשימה העידה עורכת הדוח [ת/1] רס"ר קרן חטב ("השוטרת"). השוטרת העידה בבית המשפט כי הייתה במרחק של כ-12 מטרים ממכוניתו של הנאשם בעת שזו חלפה על פניה ובאותה עת קלטה את הנאשם אוחז בידו טלפון נייד ומצמידו לפיו. לטענתה, בעודה שומרת על קשר עין עם רכב הנאשם עצרה את רכב הנאשם, מבלי לפרט בת/1 היכן היה מקום העצירה, ונרשמה לנאשם הודעת תשלום קנס. בחקירה נגדית נשאלה השוטרת כיצד שמרה על קשר עין עם רכב הנאשם בהתחשב בכך שבין ניידת המשטרה לרכב הנאשם נסעו מכוניות אחרות. העדה לא זכרה כיצד נשמר קשר העין אולם עמדה על דעתה כי קשר עין אכן נשמר. העדה גם לא ידעה לומר במדויק כיצד שמרה על קשר עין עם רכב הנאשם תוך נהיגה ברכב המשטרה וציינה כי "יכול להיות שלא אני נהגתי" [עמ. 2 שו' 9]. או אז התברר כי השוטרת הייתה במקום האירוע יחד עם מתנדב או שוטר נוסף ששמם לא נזכר כלל בדוח ת/1 שנערך לנאשם. ואחרון: השוטרת גם לא זכרה אם הנאשם הוא שהגיע אל ניידת המשטרה או שמא השוטרת או בן/בת זוגה הם אלה שהגיעו לרכב הנאשם ("אני לא זוכרת את הפרטים האלה"; עמ. 2 ש. 14-15)

פרשת ההגנה

3.הנאשם ועד נוסף מטעמו העידו במסגרת פרשת ההגנה. בלב גרסתם, ובהתעלם מאי התאמות מינוריות כאלה ואחרות שניתן לטעמי לייחס לחלוף זמן רב ממועד האירוע, הטענה המשותפת כי ברכב הנאשם הייתה בעת הרלוונטית מערכת הנשלטת מגלגל ההגה וזו אפשרה לנאשם להוציא ולקבל שיחות מבלי לאחוז בידו את מכשיר הטלפון שהיה מונח אמנם ברכב לצד הנאשם אולם הן הנאשם והן עד ההגנה מטעמו החרו החזיקו בעמדתם כי לא נעשה בו שימוש פיזי. גרסה זו תואמת בעיקרה את דברי הנהג שנרשמו בדוח ת/1 שהיו "לא דיברתי, יש לי דיבורית באוטו".

דיון והכרעה

אפתח ואומר כי בית המשפט יכול באופן עקרוני להרשיע נאשם על סמך עדות יחידה ובלבד שדבר אשמתו של הנאשם הוכח לבית המשפט ברמה שמעבר לספק סביר. עם זאת, כאשר מדובר בעדות יחידה שאינה נתמכת בדבר, נדרש בית המשפט למשנה זהירות. עליו להזהיר עצמו כי בהרשעה המבוססת על עדות יחידה עסקינן. בהתאם, נדרש כי הדוח העדות עליה מתבססת המאשימה לצורך הרשעה יהיו בהירים ומפורטים ככל האפשר.

ומן הכלל אל הפרט:

4.במקרה דנא לא התרשמתי כי השוטרת זכרה בעדותה את האירוע. דבר זה כמובן אינו מעורר פליאה שכן יש להניח כי דוח כדוגמת הדוח דנא ניתן כשגרה בעבודת השוטרת ואין לצפות ממנה לזכור כל מקרה ומקרה. כך, לא זכרה השוטרת בעדותה מי היה בן או בת זוגה למשמרת במועד הרלוונטית. היא לא זכרה אם הנאשם הוא שירד מרכבו והגיע אל הניידת או שמא היא או בן זוגה למשמרת הם שהגיעו לרכבו של הנאשם או ההיפך. השוטרת לא זכרה אף כיצד היא שמרה על קשר עין עם הנאשם בהתחשב בטענתו של האחרון כי שלוש מכוניות היו בין הניידת לבין רכב הנאשם. גם ביחס לטענה בדבר המרחק בין הניידת לרכב הנאשם לא ידעה השוטרת לומר אם נכונה היא מפאת היעדר זיכרון לאירוע . על רקע היעדר זיכרונה של השוטרת בנוגע לפרטי האירוע תמוה כיצד ציינה השוטרת בעדותה את המרחק המדויק ממנו צפתה ברכב הנאשם ובנאשם אוחז במכשיר טלפון נייד בידו. זאת, הגם שבדוח עצמו אין כל זכר למרחק שהיה בין השוטרת לרכב הנאשם במועד בו נצפה הנאשם עובר לכאורה את העבירה המיוחסת לו.

5.לא זו בלבד שמן הדוח נפקד המרחק ממנו נצפה ביצוע העבירה לכאורה שהינו נתון מהותי שבאמצעותו יכול בית המשפט לאמוד את מידת הדיוק ואמינות שניתן לייחס, על פניו, לדוח אלא שבדוח לא נכתב כי היה אדם נוסף עם הנאשם ברכב. מאמין אני לעד ההגנה כי היה עם הנאשם במועד הרלוונטי ברכב. העובדה שנתון זה לא צוין מצטרף לאי ציון דבר המרחק ממנו נצפה ביצוע העבירה לכאורה ומעורר ספק בנוגע למידת הדיוק הכולל של האמור בדוח ויש בו כדי להשליך מניה וביה גם לעניין שאלת ביצוע העבירה על ידי הנאשם.

6.הנאשם טען – וטענתו לא נסתרה – כי לא נשמר עימו קשר עין רצוף בשל העובדה ששלוש מכוניות היו בין רכבו לבין הניידת. השוטרת בתגובה טענה ציינה כי "יכול להיות שלא אני נהגתי". השוטרת לא ידעה לומר בוודאות אם היא זו שנהגה בניידת וגם לא יכלה לשלול אפשרות כזו. אם השוטרת היא שנהגה הרי שלא ניתן כל הסבר היה כיצד עלה בידי השוטרת לנהוג ולתפעל את הרכב ומערכותיו ובמקביל לשמור על קשר עין רצוף עם רכב הנאשם. אם לא השוטרת היא שנהגה, עדיין אין הסבר בדברי השוטרת או בדוח כיצד נשמר קשר עין רצוף עם רכב הנאשם בשעה שמפרידים לא פחות מ-3 כלי רכב בין ניידת המשטרה לרכב הנאשם. מיותר לציין כי ספק בעניין אי שמירת מרחק מקשה על האפשרות לייחס את ביצוע העבירה לרכב שנעצר בסופו של יום העשוי להיות שונה מן הרכב בו נצפה לכאורה דבר ביצוע העבירה.

7. השוטרת הודתה בעדותה כי במשמרת הרלוונטית הייתה היא מלווה בשוטר או מתנדב נוסף. שמם של שוטר או מתנדב אלו לא נרשם. לא ידוע אם השוטר או המתנדב היו עדים לביצוע מעשה העבירה לכאורה אם לאו שכן לא נרשם דבר מפיהם בנוגע לאירוע דנא או למצער לא הובא כל מסמך בעניין בגדר ראיות המאשימה.

בעפ"ת (ת"א) 55378-01-13 אברהמי נ' מ"י (7.2.13) קובע בית המשפט המחוזי לעניין בו עסקינן כי " כאשר מדובר בעדות מול עדות המונחת בפני בית המשפט השומע ראיות, כאשר יש עד פוטנציאלי נוסף, זמין, והלה לא רושם דבר, הצד שאינו דואג לזימונו כאמור בהלכה שמעון חרמון וסלמון אבו צריך לשאת בתוצאות השליליות של מצב זה" . באותה פרשה שצוטט מתוכה קבע בימ"ש לתעבורה כממצא שהשוטר האחר לא ראה דבר ועל כן נמנע בית המשפט שלערעור מלהתערב בפסק הדין במסגרתו הורשע אותו נאשם. במקרה שלפנינו לא ידוע מי היו המתנדב או השוטר שהיו עם השוטרת באירוע. לא ברור אם הם ראו דבר מה מן האירוע אם לאו. לאור המצוטט לעיל, ובהיעדר יכולת לקבוע כי אותו שוטר או מתנדב אכן לא ראו את האירוע, אני סבור שאי רישום דבר בנוגע לאירוע על ידי השוטר או המתנדב הנוסף פועל לחובת המאשימה.

סוף דבר

מכל הטעמים האמורים ולא כל שכן בשל משקלם המצטבר אני סבור שיש לזכות את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ג , 21 מרץ 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: