מדינת ישראל נ' נחום

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, שתמציתן נהיגה רשלנית במהירות בלתי סבירה, שגרמה לפגיעה ולחבלות של ממש בהולכת רגל.

טיעוני הצדדים

המאשימה התייחסה לנסיבות התרחשות התאונה וציינה כי הנפגעת הינה אישה שהיתה בעת התאונה כבת 80 שנה, שנחבלה קשות, כפי שעולה מן התיעוד הרפואי - ת/10. עוד ציינה כי הנפגעת לא יכולה היתה להגיע לביהמ"ש לצורך הטיעונים לעונש, בשל גילה ומצבה הרפואי לאחר התאונה. נוכח עברו של הנאשם, לאור החובה המוגברת המוטלת עליו כנהג אוטובוס ונוכח תוצאות התאונה, בקשה לגזור עליו מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה שלא תפחת משנה, פסי וקנס.

הסניגור טען כי נסיבות התאונה, ובכלל זה אפשרות אשם תורם מצד נהג אוטובוס התיור והתנהגות הולכת הרגל – מצדיקים הקלה בעונש ואף סטייה מהמינימום הקבוע בחוק. עוד ציין כי הנאשם הינו נהג אוטובוס במקצועו, ומבלה שעות רבות בנהיגה. בהתחשב בכך, עברו איננו מכביד, בתשע השנים האחרונות לא נרשמה לחובתו כל עבירה, ומכאן שאיננו מסוכן. בנוסף, מדובר במי שפרנסתו תלויה לחלוטין ברשיון הנהיגה שלו. אחריותו המוגברת שעמדה בבסיס הרשעתו צריכה לעמוד לקולא בעת גזירת הדין. אין הצדקה, לטעמו, להטלת מאסר בפועל ואף לא מאסר מותנה, אלא יש להקל בעונשי הפסילה, הפסילה המותנית והקנס.

הנאשם לא אמר דבר.

דיון והכרעה

בהכרעת הדין קבעתי כי אופן התנהלותו של הנאשם, שנהג במהירות בלתי סבירה וברשלנות, מהווה בסיס לאחריותו לתאונה בה נגרמו לנפגעת חבלות של ממש.

הנפגעת, קשישה כבת 80 שנה, שהיתה בריאה יחסית לגילה ועצמאית עובר לתאונה, סבלה, בין היתר, משבר בעצם הבריח, שבר בעצם הירך והמטומה בעין שמאל. השבר בירך הצריך ניתוח וקיבוע פנימי של העצם. מאליהם ברורים הכאב והסבל שנגרמו לנפגעת וכן ידועה לכל השפעת שבר בירך של קשישה בת גילה של הנפגעת על חיי היומיום שלה, וברור הפער בין מצב זה לבין מצבה עובר לתאונה כמתואר בת/11.

להבדיל משני המקרים המתוארים בפסקי הדין שהוגשו ע"י ההגנה, הנאשם דנן בחר לכפור בעובדות כתב האישום ולנהל את הגנתו. בד בבד עם הגשמת זכותו האחת, איבד את זכותו האחרת; הזכות להקלה בעונשו של מי שמקבל אחריות מידית למעשיו ומביע צער וחרטה בגינם.

הנאשם הורשה לנהיגה בשנת 1986 ומאז צבר לחובתו 4 הרשעות קודמות, האחרונה שבהן בגין גרימת תאונת משנת 2004. מאז לא נרשמה לחובתו כל עבירה.

בהתחשב בחומרת המעשה, בנסיבותיו, במידת אשמו של הנאשם, בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו ובמדיניות הענישה הנוהגת, מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם הינו:

* מאסר לתקופה שבין ללא מאסר כלל לבין שנת מאסר * פסילה בפועל לתקופה שבין 5 חודשים לבין 24 חודשים * קנס שינוע בין 800 ₪ לבין 2,500 ₪.

אקח בחשבון את חומרת העבירות ותוצאותיהן מחד גיסא, ומאידך גיסא את עברו של הנאשם שבתשע השנים האחרונות לא ביצע כל עבירה, נסיבותיו האישיות, נסיבותיה של התאונה ובעיקר את חלוף הזמן. בהתחשב בכל אלה, אני סבורה שאין מקום להטלת מאסר בפועל על הנאשם.

העונש הראוי נמצא במתחם הענישה שקבעתי לעיל, ובהתאם אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

אני גוזרת על הנאשם 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגת רכב בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה או גרימת תאונת דרכים שתוצאותיה הן חבלות של ממש.

אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה בפועל לתקופה של 10 חודשים, בניכוי 60 ימי הפסילה המנהלית.

הפקדת רשיון הנהיגה תיעשה עד ליום 3.4.13 בשעה 12:00 במזכירות בית משפט השלום בנצרת.

אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה על תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים.