מדינת ישראל נ' נחום

בפני

שופט אבישי קאופמן

הכרעת דין

לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים בתיק זה ושקלתי את טענותיהם, מצאתי לנכון לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, ולהרשיעו בעבירה קלה יותר של נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, שעל מרביתן אין מחלוקת בין הצדדים, נהג הנאשם ביום 4.9.08 בקטנוע בשד' הגעתון בנהריה מכיוון מערב למזרח. באותה עת חצה את הכביש במעבר חצייה הולך רגל בשם יורי קודינסקי. בין הקטנוע והולך הרגל אירעה התנגשות אשר גרמה לפציעתו של הולך הרגל.

כתב האישום ייחס לנאשם נהיגה ברשלנות אשר גרמה לתאונה, אך לאחר שמיעת העדויות, עיון בחומר ושקילת טענות הצדדים מצאתי לנכון, כאמור, לזכות את הנאשם מעבירה זו, אך בהתאם לסעיף 184 לחסד"פ, להרשיעו בעבירה קלה יותר של נהיגה בחוסר זהירות.

שמיעת הראיות בתיק החלה ביום 6.5.10, מועד בו העידה השוטרת גב' אביגיל זאב ועדי התביעה הנוספים לא התייצבו. ביום 5.9 נשמעה עדותו של הנפגע בתאונה, ושוב לא התייצב הבוחן מר קריחלי, אשר העיד רק בישיבה שנערכה ביום 3.3.11, מועד בו העיד גם הנאשם עצמו ונשמעו סיכומי הצדדים.

הולך הרגל העיד:

"יצאתי מהמונית בעיר נהרייה, שד' הגעתון. כיוון הנסיעה מערב. התחלתי לחצות את הכביש, עברתי במעבר חצייה אחד. עצרתי במעבר חצייה השני, הסתכלתי, עצרו 2 מכוניות. רכב אחד מונית קטנה והרכב השני , משאית. הרכבים היו אחד ליד השני. הם עצרו, התחלתי לחצות ואז הגיע הקטנוע. הוא הגיע מכיוון המדרכה. הקטנוע הגיע מימין לרכב הימני. ראיתי את הקטנוע לראשונה כשאני עמדתי מול הרכב הימני שעצר והקטנוע היה בערך באזור הדלת הקדמית של אותו רכב. לא עצרתי כשראיתי את הקטנוע כי הייתי בריצה קלה. מיהרתי לרכבת. הוא פגע בי ברגל ימין. הוא פגע בי עם הגלגל הקדמי שלו. נפלתי. הרגשתי כאבים. אז הוא בא אלי , ירד מהאופנוע עזר לי ונתן לי מים".

לעומת דברים אלה העיד הנאשם:

נסעתי ממערב לכיוון מזרח. לפני הרמזור של המשטרה רציתי לפנות ימינה. באותה שעה היתה תנועה מטורפת. נסעתי ממש לאט. נסעתי בצד ימין של הכביש, הכביש היו בו שני נתיבים, אחרי מעבר החציה נוסף נתיב שלישי לפניה ימינה. לא היה לי מקום לנסוע, נסעתי בצד ימין של המונית.אני נהג ותיק ואני יודע מה זה הולכי רגל. נצמדתי למונית, נסעתי לידה. ברגע שהיא עצרה, עצרתי. ברגע שהיא עצרה, עצרתי. לא הייתי יותר מ – 10 קמ"ש, לא היה מקום לעבור בצד ימין, היה מעקה בטיחות. הגעתי למעבר החציה, המונית עצרה באופן פתאומי, אני עצרתי לידה. בשניה שנעצרתי ראיתי את הולך הרגל עף מעבר למונית. אני ראיתי אותו באוויר. זו פעם ראשונה שראיתי אותו. פעם שניה הייתי על הרצפה. הוא נתקע לי בידית השמאלית. הכידון הסתובב לי, נפלתי לצד ימין, הוא נפל עלי.

מבין שתי הגרסאות, אני מעדיף את גרסת הנפגע בתאונה, לפיה חצה את הכביש במעבר החצייה בריצה קלה וקפץ רק כאשר הבחין בקטנוע עומד לפגוע בו ומתוך נסיון להתחמק ממנו, כדבריו בחקירה הנגדית:

ש.אני אומר לך שרוכב הקטנוע לא פגע בך אלא אתה קפצת ונפלת עליו כשהיה בעצירה.

ת.        לא נכון. לא קפצתי עליו. הוא נסע ופגע בי איך אני יכול לקפוץ עליו. הייתי בקפיצה לכיוון המדרכה.

ש.        הוא היה בין הקפיצה שלך לבין המדרכה. קפצת בחלק האחרון של מעבר החצייה לכיוון המדרכה. רוכב הקטנוע היה במרחק של מקום הקפיצה למדרכה. האם זה נכון ?

ת.        בזמן שקפצתי רוכב הקטנוע היה ממש על ידי. קפצתי והוא פגע בי.

אינני מקבל את גרסת הנאשם כי בעת הפגיעה בהולך הרגל היה הקטנוע בעמידה. גרסה זו שונה מהגרסה שמסר במשטרה ולפיה "כשהמונית החלה בנסיעה אני התחלתי גם במקביל, כשלפתע המונית נעצרה באופן פתאומי, וקפץ הולך הרגל משמאל לכיוון הרכבת". הנאשם לא סיפר במשטרה כי היה במצב עמידה, אלא במצב נסיעה, כאשר המונית היא שעצרה האופן מפתיע. גם בהמשך חקירתו מספר הנאשם "אני רוצה לציין שלא נפלתי מהבלם, הוא הפיל אותי". מובן כי אם היה הנאשם במצב עצירה, לא היה מקום לציין כי לא נפל כתוצאה מהבלימה, שכן לא היה עליו כלל לבלום את רכבו.

לאור הסתירות שלעיל בעדות הנאשם ועל פי התרשמותי הישירה מהעדים, אני מעדיף כאמור את עדות הולך הרגל על עדות הנאשם, וקובע כי הקטנוע פגע בהולך הרגל כשהוא במצב נסיעה.

מהתמונה כפי שהצטיירה בפני עולה כי הנאשם רכב על קטנועו בצמוד למונית שלשמאלו, וכשהחלה המונית בנסיעה, החל גם הוא בנסיעה, וזאת מבלי יכולת לראות את הדרך ואת מעבר החצייה שלפניו (ראו עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 22 עד 31). בנסיבות אלה, כאשר עצרה המונית באופן פתאומי מסיבה כלשהי, ככל הנראה עקב הולך הרגל אותו לא יכול היה הנאשם לראות, לא עשה כן הנאשם, המשיך בנסיעה ופגע בהולך הרגל.

למרות האמור לעיל, מצאתי לנכון לקבוע כי במקרה דנן אין מקום להרשיע את הנאשם בנהיגה רשלנית אלא בנהיגה חסרת זהירות בלבד, וזאת לאור התנהגות הולך הרגל, אשר אישר כי חצה את הכביש בריצה ואף בקפיצה. ריצתו של הולך הרגל גרמה לכך שהנאשם לא יכול היה לראותו בעת התקרבותו ועד לרגע הפגיעה, אלא שכאמור מצאתי כי נהג בחוסר זהירות כאשר הסתמך על נהג המונית והחל בנסיעה מבלי שיכול היה לראות כי הדרך שלפניו פנויה.