מדינת ישראל נ' נחאש

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בביצוע עבירות של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית והספקת סמים מסוכנים.

כתב האישום וההליכים

מכתב האישום המתוקן עולה, כי בתאריך 4.6.2008 סמוך לשעה 21:00 בדירה בנצרת עילית, סיפק הנאשם סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 0.5 גרם נטו לאחרת וזאת ללא היתר או רישיון מאת המנהל. כמו כן, במהלך השנה החולפת למקרה זה, נהג הנאשם לספק, בממוצע פעם בחודש, סם מסוכן מסוג חשיש לאותה אחרת, כאשר השניים משתמשים בסם בצוותא בדירה בנצרת עילית.

ההליכים בתיק זה, התנהלו בעצלתיים. כתב האישום המקורי הוגש ביום 14.4.2009, אך ההליכים הותלו בשל אי איתור הנאשם. בהמשך חודשו ההליכים ומונה לנאשם סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית לאחר שהתובעת הודיעה כי בדעתה לבקש לגזור עליו מאסר בפועל, אם יורשע.

לאחר דחיה נוספת, לבקשת הסנגורית, הודיעו הצדדים ביום 7.9.10 על הסדר טיעון אשר במסגרתו תוקן כתב האישום בשנית, הנאשם הודה והורשע ושירות המבחן נתבקש להגיש תסקיר בעניינו.

יצויין כי הסדר הטיעון הוצג על ידי התובעת, כאשר הסנגורית מאשרת כי הבהירה לנאשם את מהותה הסדר וכי בית המשפט אינו כפוף להסדר הטיעון.

לאחר תיקון כתב האישום הודיעה הסנגורית כי כתב האישום המתוקן הוקרא לנאשם וכי הוא מודה בכל עובדות כתב האישום המתוקן.

הנאשם אף הוא אמר: "אני מבין את התיקון בכתב האישום ומודה בכל עובדות כתב האישום המתוקן" (ר' עמ' 6 לפרוטוקול מיום 7.9.10).

בעקבות זאת, הורשע הנאשם כאמור.

תסקיר קצינת המבחן נתקבל ביום 28.11.2010, כאשר שלושה דיונים שנקבעו לאחר מכן, נדחו, דיון אחד בשל מחלתה של הסנגורית ואילו שני הדיונים האחרים נדחו בשל אי התייצבות הנאשם. הנאשם טען כי לא התייצב בשל מחלה, אך הסבריו לא נתקבלו על דעתי, ועל כן הוצאו נגדו צווי הבאה, עד אשר בסופו של דבר התייצב לישיבת 18.1.11, ואזי נשמעו הטיעונים לעונש.

בקשת הנאשם לחזור בו מהודאתו

בפתח ישיבת טיעונים לעונש מסרה הסנגורית כי הנאשם מבקש להתיר לו לחזור בו מהודאתו, שכן הוא הסכים להודות במסגרת הסדר טיעון לפיו המדינה תבקש מאסר שירוצה בעבודת שרות. הסנגורית הוסיפה והפנתה לדיון שבו הודה הנאשם וטענה כי אז כפר הנאשם בעבירות המיוחסות לו ורק לאחר שיג ושיח, התרצה והסכים להסדר הטיעון. הנאשם שיקלל את מצבו בצורה לא נכונה וכעת מבקש לחזור בו מהודאתו. לטענתה, הנאשם הודה במשהו שלא עשה ויש לאפשר לו לנהל את משפט עד תום.

התובעת התנגדת לבקשת הנאשם. לטענתה, סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי, לא נועד למקצה שיפורים. הנאשם היה מיוצג בעת שהודה במיוחס לו, הוא הסכים במודע להסדר הטיעון, לאחר שהוסבר לו בצורה במופרשת ובהירה ע"י באת-כוחו. לנאשם אין צל של הוכחה לכך שהיה משגה או שהייתה טעות בהבנת מצב הדברים. עוד הוסיפה, כי אכן הוסכם במסגרת הסדר הטיעון כי במקרה ותסקיר שרות המבחן יהיה חיובי, אזי התובעת תבקש לגזור עליו מאסר בדרך של עבודות שרות. בסופו של דבר נתקבל תסקיר שלילי ביותר שבעטיו נדרשת המאשימה לבקש להחמיר בעונשו, ואין בכך כל נסיבה חריגה המאפשרת לנאשם לחזור בו מהודאתו.

באותו מעמד, דחיתי את בקשת הנאשם וקבעתי כי הנימוקים המפורטים לכך, ינתנו במסגרת גזר הדין והצדדים נתבקשו להשמיע את טיעונים לעונש.

זה המקום לנמק את החלטתי.

סעיף 153 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע לאמור: "הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

לסוגיה זו נדרש כב' השופט פוגלמן בע"פ 5583/08 פלוני נ' מ"י מיום 13.4.2010, שם קבע:

ההשקפה המקובלת היא כי חזרה מהודיה תתאפשר בנסיבות חריגות ורק מקום בו משקלם של "הנימוקים המיוחדים" הנדרשים מכוחו של סעיף 153 לחסד"פ הוא משמעותי. נימוקים כאלה עשויים להתקיים מקום בו מתעורר חשש ממשי כי חרף העובדה שההודיה נמסרה בין כותלי בית המשפט, ועל אף ההנחה הרגילה לפיה הודיה כזו ניתנה באופן חופשי ומרצון, נפל בה פסול הנובע מפגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות ההודיה, או מכך שהיא הושגה שלא כדין באופן המצדיק את פסילתה... קיומו של חשש ממשי לכך שההודיה ניתנה בניגוד לרצונו החופשי של הנאשם נבחן על-פי מכלול הנסיבות האופפות את מסירתה ...".

בית משפט העליון נדרש לאחרונה לסוגיה זו בע"פ 3227/10 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2011(1), 819 , 822 (2011), מיום 24.1.2011 שם נקבע, כי: