מדינת ישראל נ' נזרי(אסיר)

החלטה

בפני בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים.

עם הבקשה הוגש כנגד המשיב כתב אישום בן שני אישומים, המייחס לו עבירות של איומים והחזקת סם שלא לצריכה עצמית.

על פי עובדות האישום הראשון, בתאריך 23.2.2010 איים המשיב על רעייתו, בכך שטילפן לאמה והטיח בה כי יהרוג את בתה אם האחרונה תיכנס לעיר לוד. על-פי עובדות האישום השני, בתאריך 10.3.2010 בשעה 12:40 החזיק המשיב סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 56.8359 גרם, שלא לצריכתו העצמית.

המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה לגבי חלק מן העבירות ועל קיומה של עילת מעצר.

ראיות לכאורה

המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לעצם החזקת הסם, אך טוען כי מדובר בסם שהוחזק לצריכה עצמית. לגבי עבירת האיומים, טענת המשיב היא כי הראיה בעניינה הינה הודעת אם רעייתו, אלא שהוא מכחיש את קיומה של שיחת הטלפון במסגרתה הועבר האיום הנטען.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה ושקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב.

כאמור, אין מחלוקת על ראיות לכאורה להחזקת הסם. לעניין עבירת האיומים מצויה בתיק החקירה הודעת אם רעייתו של המשיב, המציינת במפורש כי המשיב אמר לה: "אני אהרוג את הבת שלך אם היא תבוא ללוד". יצויין, כי המשיב ורעייתו מצויים בהליכי גירושין ומתגוררים בנפרד. המשיב מתגורר בלוד ואילו רעייתו מתגוררת בעיר ראשון לציון.

עילת מעצר

לטענת המבקשת, העבירות שעבר המשיב מקימות עילת מעצר של מסוכנות לביטחון הציבור לפי סעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - החוק).

המבקשת מציינת גם את עברו הפלילי המכביד של המשיב, המלמד על מסוכנותו. לדבריה, המשיב הורשע בעבר בעבירות אלימות, הפרת הוראה חוקית, רכוש וסמים, בגין חלקן ריצה עונשי מאסר בפועל. עוד היא מוסיפה, כי תלויים ועומדים כנגד המשיב שני מאסרים מותנים בגין הרשעותיו, בין היתר, בעבירות סמים.

לטענת המשיב, לא מתקיימת עילת מעצר בעניינו, לנוכח דברי רעייתו בהודעתה כי אינה סבורה כי הוא מסוכן ואינה מעוניינת שייעצר. עוד מוסיף המשיב, כי השניים חיים בנפרד מזה ארבעה חודשים, ומאז תאריך השיחה הנטענת בינו לבין אם רעייתו ועד למועד מעצרו, לא התרחש כל אירוע. לעניין עבירת הסמים מציין המשיב, כי יוכל להוכיח כי מדובר בסם שהוחזק לצריכה עצמית.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, בעבירות המיוחסות למשיב ונסיבותיהן, ובעברו הפלילי של המשיב, אני סבור כי מתקיימת במקרה זה עילת המסוכנות הקבועה בסעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק.

המשיב עבר עבירות שמסכנות את הציבור בכך שהחזיק בסמים שלא לצריכה עצמית ובכך שאיים כי יהרוג את רעייתו אם תיכנס לעיר לוד, בה הוא מתגורר. באשר לעבירת הסמים אציין, כי הכמות שנתפסה בהחזקתו של המשיב מקימה את החזקה הקבועה בסעיף 31(3) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973, לפיה אין מדובר בהחזקה לצריכה עצמית. כל זאת עשה כאשר תלויים ועומדים כנגדו שני מאסרים מותנים בגין הרשעותיו, בין היתר, בעבירות של סחר בסמים והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. המשיב הינו בעל עבר פלילי עשיר בעבירות חמורות, אשר בגינן ריצה עונשי מאסר.

חלופת מעצר

לאור מסקנותי בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, יש לבדוק האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה, שפגיעתה בחירותו של המשיב קלה יותר. המבקשת סבורה, כי נוכח עברו הפלילי של המשיב ומהות העבירות המיוחסות לו אין מקום לחלופה. המשיב טוען, כי ניתן להסתפק בהרחקתו מעיר מגורי רעייתו, ראשון לציון.

12.השאלות הצריכות להכרעה בשלב זה הוגדרו על-ידי בית-המשפט העליון בבש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל,  פ"ד נא(4) 702, 706-705 (1997), מפי כב' השופט יעקב טירקל, כדלקמן:

"אם נעיין בדבר נמצא שכל השאלות מתמקדות בעיקרן בשתי שאלות – שהן שני פניה של שאלה אחת – אם הנאשם מסוכן ואם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו, שהניסיון להשיב עליה הוא, בעצם, ניסיון לצפות מראש את התנהגותו של אדם. מטבע הדברים משוטט כאן בית-המשפט בתחומים האפלים והנסתרים של נבכי נפש האדם, במחשכים שאין לו בהם מקום בטוח להציב עליו את מסקנותיו, שבהם מגשש הוא את דרכו על דרך של ניחוש ושל השערה. מעל כל אלה מרחפים החששות והספקות: מחד גיסא, מה עלול הנאשם לעולל אם ישוחרר? מאידך גיסא, האם יש צידוק מספיק לפגיעה קשה בנאשם, שאולי יימצא זכאי, על-ידי מעצרו לתקופה העלולה להיות ממושכת?...

בבואו להשיב על שאלות אלה, על בית-המשפט למצוא נקודות משען בטוחות, ככל האפשר, שאותן יכול הוא למצוא בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו לפניו בשלב זה: הראשונה – המעשה; השנייה – העושה, דהיינו: עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמן שהנאשם עלול לחזור על המעשה, או לעשות מעשה דומה בדרך-כלל או נוכח צירוף מסוים של נסיבות. בשלב הבא עליו לבדוק אם אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, מעידה על כך שהוא עלול לחזור על המעשה".