מדינת ישראל נ' נועם(עציר)

החלטה בבקשה למעצר עד תֹּם ההליכים

כנגד הנאשם, צעיר יליד 1982, הוגש כתב אישום המיחס לו בצוע שלוש עבירות של סחר בסם מסוכן, בנגוד לסעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973, וכן שתי עבירות של הסתיעות ברכב לבצוע פשע, בנגוד לסעיף 43 לפקודת התעבורה.

עובדות כתב האישום עוסקות בשלושה מקרים בהם מכר הנאשם, לכאורה, סם מסוכן מסוג קנביס, בצורת חשיש, לסוכן סמוי: בפעם הראשונה – סם במשקל 98.7 גר' בעבור 2,300 ₪; בפעם השניה – סם במשקל 97.2 גר' בעבור 2,300 ₪; בפעם השלישית, סם במשקל 294.8 גר', בעבור 6,600 ₪.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של הנאשם עד תֹּם ההליכים המשפטיים.

הנאשם נעצר ביום 23.10.2011. עם הגשת כתב האישום, ביום 27.10.2011, הסכימה ההגנה לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, כאשר הצדדים הסכימו על הגשת תסקיר מעצר בענינו של הנאשם, תוך שהתביעה מצהירה, כי תעמוד על מעצרו עד תֹּם ההליכים וכי אל לו לפתח צפיות בשל הגשת התסקיר.

במקביל להודאת ההגנה בקיומן של ראיות לכאורה, עיֵן בית המשפט בחומר החקירה ומצא, כי מתקימות די והותר ראיות לכאורה, ובין היתר אמרות הסוכן, תיעוד קולי וחזותי של שיחות ומפגשים עם הנאשם. על אף הכחשת הנאשם את בצוע העבירות, ניתן לאמר כי הראיות מבססות פוטנציאל סביר להרשעה, ואף מעבר לכך.

אשר לעילת המעצר, המדובר בעבירות המקימות עילת מעצר סטטוטורית, בהתאם להוראות סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996, ואשר נקבע לגביהן לא אחת בפסיקה, כי אין להורות, בענינן, על שחרור לחלופת מעצר, למעט בהתקים נסיבות שהן "חריג שבחריג". ראה, לענין זה, בש"פ 3031/11 בן דוד נ' מדינת ישראל; בש"פ 2903/11 אברג'יל נ' מדינת ישראל; בש"פ 11439/04 אלקויד נ' מדינת ישראל.

הוסף לכך עברו הפלילי של הנאשם, הכולל רשום ללא הרשעה בגין עבירות של שמוש עצמי בסם מסוכן ואחזקת כלים משנת 2008; תדירות העסקאות שבוצעו; כמויות הסם הגדולות יחסית; העובדה, כי הנאשם ארגן הסם במהירות יחסית; השיחות המתועדות והמפגשים המתועדים, מהם עולה תחכום יחסי באופן מכירת הסם, כאשר הנאשם מקפיד על העדר מגע עמו ומפנה הרוכש למקום המצאו; התנהלות הנאשם בחקירה לרבות חוסר שתוף פעולה, המצביעה על דפוסים עבריניים.

בענינו של הנאשם הוגש תסקיר מעצר, ממנו עולה, כי הנאשם למד בבית ספר עמלני; שוחרר משירות צבאי לאחר תשעה חדשים (לטענתו מטעמי בריאות); במשפחה מעורבות של אחים אחרים בפלילין (אחד מהם עצור עמו באותה הפרשה). עוד נקבע, כי לנאשם קֹשי בהפנמת גבולות, מערכת ערכים בלתי מגובשת, המצביעים על סיכון להשנות התנהגות בעיתית ועוברת חוק.

יחד עם זאת, המליץ שירות המבחן על חלופת מעצר בבית דודו ודודתו של הנאשם, מהם התרשם שירות המבחן לחיוב, וסבר כי בהיותו בביתם יורחק מחברה שלילית.

יצוין, כי התסקיר לא הצביע על בעיתיות מיוחדת שחווה הנאשם במעצרו, או על נסיבות מיוחדות וחריגות בנוגע לנאשם זה.

בדיון שהתקים לאחר הגשת התסקיר, ביום 27.11.2011, עמדה התביעה על מעצרו של הנאשם תוך הדגשת החלקים הבעיתיים באישיותו כפי שבאו לידי בטוי בתסקיר; ההגנה הסתמכה על המלצת שירות המבחן לשחררו; הדיון נדחה לצורך נסיון הדברות בין הצדדים.

בדיון הבא, שהתקים ביום 15.12.2011, הודיעו הצדדים כי לא הגיעו לידי הסכמה, ההגנה עתרה לשחרורו של הנאשם ממעצרו תוך מתן הסכמה להפקדת ערבון בסכום גבוה ואף שעבוד כלי רכב. עוד טענה ההגנה, כי הנאשם סובל מבעיות בלבו, והגישה אשורים רפואיים לתמיכה בענין זה וכן פסיקה התומכת בעמדתה. התיק נדחה לעיון ולמתן החלטה.

לאחר שעינתי בתיק החקירה, בתסקיר המעצר ושמעתי טעוני הצדדים, הגעתי לכדי מסקנה כי בנסיבות המתוארות, אין בנמצא חלופת מעצר העשויה לאיֵן המסוכנות הנובעת מן הנאשם.

כאמור, הפסיקה קבעה לא פעם כי אחת דינו של סוחר הסמים – לשהות במעצר בין סורג ובריח, וזאת במטרה לקטוע שרשרת הסם ולהדביר נגע הסמים.

אמנם, קימים חריגים בפסיקה למדיניות זו, בעקר במקרים בהם מדובר על הסתבכות חד פעמית, בענינם של נאשמים נורמטיבים בעלי סביבה משפחתית אזרחית ויצרנית, המחזיקים בערכים תקינים, במקרים בהם נמכרה כמות קטנה של סם, כאשר בית המשפט מתרשם, כי המדובר במי שאינם נטועים עמוק בעולם הסמים, ובעקר כאשר המדובר ביוזמה של הסוכן בלא הגדרת אותם נאשמים כיעדים מראש, ובהעדר מידע מודיעיני עליהם.

אין זה המצב במקרה דנן: הנאשם היה אחד היעדים כנגדו הופעל הסוכן, בעקבות מידע מודיעיני; כמויות הסם שמכר גדולות; התנהלותו הן במהלך בצוע העסקאות לכאורה והן בחקירה מצביעות על נורמות עבריניות; ההסטוריה שלו וכן הסביבה המשפחתית – חברתית אינן מצביעות על התנהלות אזרחית נורמטיבית.

בנסיבות אלה, ועל אף שההגנה היתה מוכנה לחלופת מעצר הכוללת תנאים מכבידים, לא מצא בית המשפט, כי המדובר בחלופה העשויה לאיֵן המסוכנות לצבור.

כפי שנפסק לא פעם, עמדת שירות המבחן בתסקיר המעצר הינה בגדר המלצה בלבד לשופט (ר' בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל); ספקטרום השקולים העומדים בפניו שונה מזה העומד בפני בית המשפט, אשר שוקל השלכות רחבות יותר של פסיקתו; אין בהמלצת שירות המבחן במקרה זה נמוקים יחודיים המספיקים על מנת להטות הכף לכוון שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר.

בית המשפט עיֵן גם במסמכים הרפואיים שהוגשו על ידי ההגנה. ממסמכים אלה עולה טענה של הנאשם על דפיקות לב חזקות, הזעה ורעד. ברם, בבדיקות שנערכו עד כה, לא נמצאו תמוכין כלשהם לבעיה לבבית, לא סמנים לאי-ספיקת לב, לא בעיות ב-א.ק.ג., לא בבדיקת אקו לב, כאשר ההמלצה היא לבדוק בעיות בהפרשת הורמון TSH (ענין הנוגע לבלוטת התריס) ולהפסיק עישון. בבדיקה אצל קרדיולוג מומחה אבחן חשש ל- SVT שמשמעו פעילות חשמלית בלתי סדירה של הלב, דבר הניתן לתיקון בלא בעיות מיוחדות בפרוצדורה פשוטה יחסית. וכאמור, המדובר בחשד בלבד בשלב זה, בלא בדיקה מאמתת. אף אחד מהמסמכים אינו מצביע על בעיה בתפקוד היום-יומי או מסוכנות מיוחדת הנובעת ממעצרו של הנאשם.