מדינת ישראל נ' נוחימוביץ

גזר דין

רקע

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות הבאות:

א.תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ו(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב.היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, במועד הרלוונטי לכתב האישום התגוררו הנאשם והמתלונן, יליד 1942, כל אחד בדירתו שלו, כאשר הנאשם ומשפחתו התגוררו בשכירות בבניין בפתח תקווה (להלן: "הבניין"). במועד הרלוונטי לכתב האישום תפקד המתלונן כוועד הבית בבניין.

בתאריך 12.3.13, בשעה 09:40, בלובי הבניין, פגש הנאשם את המתלונן והתגלע ביניהם ויכוח על אודות לכלוך, שנגרם כתוצאה מתיקון אופנועים על ידי הנאשם בחניית הבניין. בנסיבות אלו, ולאחר שהמתלונן פגע לנאשם ברגל, תקף הנאשם את המתלונן, שהינו זקן, בכך ששלח אגרוף לפניו של המתלונן. כתוצאה מכך, נגרמו למתלונן חבלות בדמות חתך עמוק בלחי הפנימית, נפיחות ושריטה באמת יד שמאל. כמו כן, פגע הנאשם בשיניו התותבות של המתלונן וגרם להן נזק.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן. עמדת המאשימה הינה למאסר בפועל, וכן מאסר מותנה על עבירת איומים, קנס ופיצוי למתלונן. ההגנה תטען חופשי.

תסקיר שירות המבחן

על-פי תסקיר שירות המבחן מיום 19.12.13, הנאשם כבן 36, עלה ארצה בשנת 1997. הנאשם נשוי ואב לארבעה ילדים. מתגורר עם משפחתו בפתח תקווה ועובד כמסגר. מגיליון רישומו הפלילי עולה כי אין לחובתו הרשעות קודמות.

באשר לעבירות הנוכחיות, נטל הנאשם אחריות על ביצוען. מסר כי ברקע להן סכסוך בינו לבין המתלונן, שבאותה עת היה שכנו. לדבריו, התנהגותו התוקפנית היוותה תגובה לגידופים ואלימות מילולית ואף פיזית מצד המתלונן כלפיו. ניכר כי כיום מודע הנאשם לדרכים מותאמות כאלטרנטיבה להתנהגותו הבעייתית והאלימה. הנאשם היה ער לתחושות ולרגשות המתלונן ולנזק שגרם. הנאשם שלל אפשרות להישנות עבירות דומות בעתיד. שירות המבחן התרשם כי ההליכים המשפטיים מהווים לנאשם אפקט מרתיע.

שירות המבחן התרשם כי העבירות הנוכחיות בוצעו מתוך אימפולסיביות וקושי לווסת דחפים. מדובר בהתנהגות אשר עד לתחילתו של סכסוך השכנים לא אפיינה את הנאשם. ניכר כי הנאשם הצליח לשמור על אורח חיים תקין, תפקד באופן חיובי במסגרות המקובלות ונמנע מהסתבכות עם החוק, עד לביצוע העבירות הנוכחיות. כן התרשם כי הנאשם אינו בעל דפוסי התנהגות אלימים ועבריינים. ניכר כי לנאשם יכולת הבנה והפנמה באשר לאסור ולפסול שבהתנהגותו. שירות המבחן העריך כי עונש חינוכי ומוחשי, כשירות לתועלת הציבור, הולם מקרה זה.

טיעוני הצדדים

לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד תמיר גינדין וחלי אמיתי, הנאשם יליד 1977, נעדר עבר פלילי. הנאשם פגע בשלמות גופו של המתלונן שהינו בן 71. לא יעלה על הדעת שבעקבות ויכוח שמהותו שמירת סדר וניקיון בבניין מגורים, הנאשם הכה את המתלונן. מדובר בעבירות אשר מקימות פוטנציאל סיכון ומחייבות את העדפת האינטרס הציבורי, וזאת על ידי השתת ענישה משמעותית ומציבת גבולות. מתחם הענישה הראוי נע בין מספר חודשי עבודות שירות, לבין 18 חודשי מאסר בפועל. על-פי תסקיר שירות המבחן, הנאשם נטל אחריות למעשיו והביע חרטה עליהם. המאשימה עתרה להטלת מאסר בפועל ברף העליון של המתחם, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד דנה פישר-דורי, הנאשם כבן 36, ללא עבר פלילי. על-פי תסקיר שירות המבחן, מדובר באירוע שהינו חריג לאורחות חייו של הנאשם. מדובר במי שמנהל אורח חיים נורמטיבי, כאשר שירות המבחן מציין כי הנאשם אינו בעל דפוסי התנהגות אלימים ועבריינים. הנאשם שיתף פעולה עם שירות המבחן, הביע חרטה על מעשיו, הבין את הפסול שבהם ואף גילה אמפתיה למתלונן. בעקבות האירוע, הנאשם ומשפחתו עזבו את בניין המגורים שבו התגוררו. ב"כ הנאשם טענה כי על אף העובדה שהיה קיים סכסוך שכנים בין הנאשם לבין המתלונן, האירוע לא היה מתוכנן. הנאשם לא הגיע במטרה לנקוט באלימות, אלא מדובר באירוע ספונטאני. הנאשם לא היה מודע לגילו של המתלונן, ואף אם היה מודע לגילו, אין בכך כדי להצדיק נקיטת אלימות כלפיו. העבירה של תקיפת זקן לא מיועדת למקרים כגון אלה, ולכן העונש שיושת על הנאשם צריך להיות בהתאם. ההליך המשפטי היווה הרתעה עבור הנאשם. הנאשם מפרנס ארבעה ילדים קטנים. ב"כ הנאשם עתרה לאמץ את המלצת שירות המבחן.

הנאשם עצמו טען כי "למד את לקחו".

דיון

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, וזאת לצד עונשים נלווים.

קביעת מתחם העונש ההולם

קביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם נעשית בהתאם לעקרון המנחה בענישה, שהינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם קביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.