מדינת ישראל נ' נוג'ידאת

פסק דין

בפניי תביעה לפינוי וסילוק יד.

גרסת התובעת

התובעת (להלן: "התובעת" או "המינהל" ) הינה הבעלים הרשום של מקרקעין הידועים כחלקה 69 בגוש 17540 מאדמות כפר בועיינה-נוג'ידאת (להלן: "המקרקעין").

התובעת צירפה לכתב התביעה נסח טאבו – נספח א' - ממנו עולה כי הרישום בוצע ביום 2.11.1969. כן צורף תשריט על גבי אורטופוטו המגדיר את מיקום וגודל המקרקעין, נספח ב' לכתב התביעה.

התובעת טוענת, כי ביום 20.02.2011 נודע לה שהנתבע פלש למקרקעין ותפס חזקה בחלק הימנה בשטח של 1.5111 דונם לערך והקים עליה סככה המשמשת כדיר ומחסן (להלן: "החלקה").

לטענתה, לנתבע אין כל זכות במקרקעין הנ"ל; הוא מחזיק בהם בניגוד לדין, ללא רשותה וללא הסכמתה של התובעת.

נטען כי הנתבע הינו בבחינת מסיג גבול, ועל כן זכאית התובעת לדרוש את סילוק ידו מחלקת הפלישה.

כל פניותיה של התובעת אל הנתבע כי יסלק ידו מן המקרקעין, לא נענו.

מכאן התביעה שבפניי, במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבע לסלק ידו מהחלקה הנ"ל ולהשיב את החזקה לתובעת כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ; לאסור השימוש במקרקעין ע"י הנתבע, להרוס ולעקור כל המבנים והמחוברים שהוקמו על ידו בה ללא היתר.

עוד עותרת התובעת, כי יינתן לה היתר לפצל סעדים ולתבוע בנפרד דמי שימוש ראויים בגין כל תקופת השימוש שתתברר ועל סמך שומה שתיערך בעתיד.

גרסת הנתבע

הנתבע טוען, כי הוא מחזיק בחלקה נשוא התביעה משך 25 שנים בידיעתה ובהסכמתה של התובעת, וכחלק מהסדר פינוי שהושג עם האחרונה ומשרד הפנים ביחס לשטחים שהחזיק הנתבע בעבר והמסדיר בגדרו את החזקה של הנתבע בחלקה הנ"ל.

הנתבע טוען, כי ביום 28.11.1988 נכרת הסכם משולב בינו לבין התובעת ומשרד הפנים לפינוי חלקות ישנות בהן החזיק הנתבע בעבר בסמוך לכביש 65, והריסת הבנוי עליהן, לרבות צריפי מגורים ורפתות שהקים אביו המנוח של הנתבע שלא עפ"י היתר כדין ואשר לאחר מותו הועברו לנתבע. זאת, בתמורה לקבלת מגרש חלופי הידוע כחלקה 74 והמצוי בכפר בועיינה-נוג'ידאת לשם בניית בית מגורים והקמת רפתות ומכלאות תחת אלו שנהרסו, וכן קבלת פיצוי כספי בגין השקעותיו של הנתבע בחלקות הישנות.

נטען כי הנתבע קיים את חלקו בהסכם החכירה האמור, פינה את החלקה הקודמת, הרס את הרפתות וצריפי המגורים שם, ובהתאם להרשאה שניתנה לו בנה בית מגורים במגרש שהוקצה לו, הקים מכלאות חלופיות בחלקה נשוא התביעה והחל לעשות בה שימוש לצרכי גידול עדר הבקר שברשותו, והכל בידיעתם ובהסכמתם המלאה והמפורשת של התובעת ומשרד הפנים, שמעולם לא פנו אליו בדרישה לפינוי החלקה הנ"ל עד להגשת התובענה דנן.

עוד טוען התובע, כי ניהל מו"מ בקשר לחלקה הנ"ל עם נציג משותף של התובעת ומשרד הפנים בשם אוסטא (להלן: "אוסטא"), אשר העניק בשם התובעת במעמד הסדר פינוי החלקות הישנות, רשות מפורשת לנתבע להחזיק ולעשות שימוש בחלקה דנן. הנתבע שאינו יודע קרוא וכתוב בשפה העברית, חתם על הסכם החכירה ללא שקרא אותו, תוך שסמך על אוסטא כי יעלה על הכתב את ההסכמות בין הצדדים ביחס לחלקה נשוא התביעה, קרי תפיסת החזקה בחלקה נשוא התביעה, הרשאה להקמת מכלאות חדשות ומתן פיצוי כספי, כאמור. בדיעבד, הסתבר לנתבע כי ההבטחה שניתנה לשימוש ולחזקה בחלקה נשוא התביעה לא מצאה לה ביטוי בהסכם החכירה.

לטענת הנתבע, התובעת ומשרד הפנים לא קיימו את התחייבויותיהם עפ"י הסכם החכירה ולא דאגו להסדרת זכויותיו של הנתבע בחלקה דנן.

הנתבע גורס, כי בהגשת תביעה זו נוהגת התובעת בחוסר תום לב משווע, שעה שמנסה להתנער מההסכמה שניתנה לנתבע לשימוש וחזקה בחלקה נשוא הדיון, ומציגה בפני בית המשפט מצג שווא בדבר "פלישה טרייה" אל החלקה, תוך התעלמות מכוונת מחזקה ושימוש מורשים במשך עשרות שנים.

הנתבע מוסיף וטוען, כי סילוק ידו מן החלקה יסב לו נזק כבד ויביא לחיסול מקור פרנסתו בגידול בקר. עוד נטען, כי הנתבע סמך על הבטחותיה של התובעת ושינה את מצבו לרעה, עת פינה את החלקה הקודמת והרס מבנה מגורים ורפתות, וכי הוא לא היה נותן את הסכמתו לפינוי ולהריסה אילולא ניתנה רשות מפורשת ע"י התובעת לחזקה ולשימוש בחלקה נשוא התביעה להבטחת המשך גידול הבקר שבבעלותו לצרכי פרנסתו.

הראיות